האם חוק פיצוי קורבנות טרור (פיצויים לדוגמה) משנה את כללי המשחק?
חוק פיצוי קורבנות טרור (פיצויים לדוגמה), שנכנס לתוקפו בשנת 2024, מאפשר לנפגעי פעולות איבה ולבני משפחותיהם לתבוע גופים שתיגמלו את מבצעי הפיגוע או את בני משפחותיהם – גם אם אותם גופים לא נטלו חלק ישיר באירוע עצמו.
מדובר במהלך משפטי תקדימי, אך השאלה האמיתית אינה רק משפטית:
האם החוק יוצר הרתעה אפקטיבית כלפי טרור ותומכיו? או שמא מדובר בצעד הצהרתי בלבד, בעל השפעה סמלית או פוליטית?
במאמר זה נבחן את הגבול שבין משפט להרתעה, את האופן שבו החוק מתפקד כ"כלי מדיני רך", ונשאל: מה באמת גורם לצד השני לחשוש?
משפט כאמצעי להרתעה
הרתעה מסורתית מתבצעת לרוב באמצעים ביטחוניים: מעצר, סיכול, או פעולה צבאית.
אלא שבשנים האחרונות, מדינות רבות בעולם החלו להשתמש בכלים משפטיים וכלכליים כדי לבלום תופעות מסכנות ביטחון – ובראשן מימון טרור.
החוק החדש בישראל מצטרף למגמה זו ומבסס עיקרון ברור:
מי שתומך כלכלית במחבל – ייתבע וישלם, גם אם הוא מדינה, עמותה, קרן או תאגיד.
איך ההרתעה פועלת בפועל?
החוק יוצר שלושה מעגלי הרתעה:
1. כלפי הגופים המתגמלים
כאשר ארגון מבין שהוא חשוף לתביעה אזרחית כבדה בישראל (עד 10 מיליון ש"ח לנפגע) – הוא עשוי לשקול מחדש את מדיניותו הכלכלית.
גם אם לא ימנע כל תמיכה, ייתכן שיבצע שינויים כדי להרחיק את עצמו מהגדרה כ"מממן טרור".
2. כלפי שותפים למימון
בנקים, מוסדות פיננסיים, תורמים ועמותות – כל אלה עלולים להירתע ממתן שירותים לגופים הנתבעים, מחשש לחשיפה משפטית, פגיעה במוניטין או פעולות עיקול.
3. כלפי החברה הפלסטינית עצמה
כאשר תשלום למשפחת מחבל כבר לא נתפס "פריבילגיה בטוחה", אלא נושא סיכון משפטי – ייתכן שחלק מהמשפחות יימנעו מלקבל תגמול, או יפעילו לחץ חברתי נגד התגמול מלכתחילה.
ומה לגבי הפן הפוליטי?
לחוק יש פוטנציאל לשנות את השיח הפוליטי סביב טרור – מהשיח הצבאי־ביטחוני, אל שיח של אחריות אזרחית ומשפטית.
המסר הוא:
"אנחנו לא רק מגיבים לפיגועים – אנחנו תובעים את המחיר, גם בזירה הכלכלית, המשפטית והבינלאומית."
עם זאת, ברור שגם פוליטיקאים עשויים להשתמש בחוק כאמצעי הצהרתי, כדי להציג קו תקיף – גם אם לא כל תביעה מתממשת בפועל.
האתגר: לשמר את החוק ככלי מקצועי ואפקטיבי – ולא ככלי רטורי בלבד.
חסמים בפני הרתעה מלאה
כדי שהחוק אכן יהפוך לכלי הרתעה משמעותי – יש להסיר מספר חסמים:
- קושי באכיפת פסקי דין מחוץ לישראל
- חוסר גישה למידע על זרימת הכספים לגורמי טרור
- מורכבות בזיהוי הקשר בין התגמול לבין המעשה הספציפי
- מגבלות משפטיות בזירה הבינלאומית (כגון חסינות ריבונית)
ללא טיפול בבעיות אלו, קיים חשש שהרתעת החוק תישאר ברובה תיאורטית.
ומה בכל זאת משתנה?
- נפגעים ובני משפחותיהם מקבלים כלי פעולה עצמאי – לא תלוי במדינה או בצבא.
- נוצר איום פיננסי מתמשך על ארגונים שתומכים בטרור – גם אם אינם פעילים בשטח.
- החוק מתכתב עם נורמות בינלאומיות נגד הלבנת כספים וטרור – ויוצר שפה משפטית אחידה מול העולם.
לסיכום:
חוק פיצוי קורבנות טרור הוא הרבה יותר מסעיף חוקי – הוא הצהרה מוסרית, כלי משפטי וכלי מדיני בעת ובעונה אחת.
ההשפעה האמיתית שלו תיבחן לאורך זמן – ככל שירבו פסקי הדין, תגבר האכיפה, ותתבסס ההכרה שישראל יודעת לתבוע – לא רק להכות.
במשרדנו אנו פועלים להפוך את החוק הזה למעשי, חי ונושם – באמצעות תביעות יזומות, עבודה מול רשויות, ואתגור גופים שמימנו טרור במשך שנים.
רוצים לקחת חלק בהרתעה? אנחנו כאן כדי להוביל אתכם.
