עידן העבודה הממוחשבת הפך את השימוש בעכבר ובמקלדת לפעולה יום-יומית שנמשכת לעיתים קרובות שעות רבות ברציפות. עם השנים, מצטברות יותר ויותר עדויות לכך ששימוש ממושך ולא נכון באביזרים אלו עלול לגרום לנזקים אורטופדיים – בעיקר באזור שורש כף היד. פגיעות אלו, אשר נחשבות ל"מיקרו-טראומה מצטברת", עשויות להוביל למגבלות תפקודיות משמעותיות ואף לזכות את הנפגע בפיצוי במסגרת תביעת נזקי גוף.


מהם מנגנוני הפגיעה השכיחים?

  1. תנועות חזרתיות בעומס נמוך
    • תנועות קטנות ורציפות (כמו הזזת עכבר או הקלדה) גורמות לעומס מתמשך על גידים, עצבים ורקמות חיבור באזור שורש כף היד.
    • עומס זה אינו ניכר מיידית, אך לאורך זמן עלול לגרום לבלאי גופני ולתגובה דלקתית מקומית.
  2. תנוחות לא טבעיות של היד
    • שימוש בעכבר בזווית לא תקינה או אחיזה הדוקה מדי יוצרים לחץ על התעלה הקרפלית – אזור צר שבו עובר העצב המדיאני.
    • הקלדה עם שורש כף יד כפוף כלפי מעלה או הצידה מגבירה את הסיכון לפגיעות גידיות ועצביות.
  3. חיכוך בין גידים למבנים אנטומיים
    • חיכוך חוזר בין גידים לעצמות שורש כף היד או לרצועות תומכות עלול לגרום לדלקת בגידים (טנדיניטיס), לשחיקה או להיווצרות גושים וגידולים שפירים.

השפעת הפגיעה על התפקוד היומיומי והמקצועי

  1. סימפטומים מוקדמים
    • נימול, תחושת שריפה או עקצוץ באצבעות (בייחוד אגודל, אצבע ואצבע אמצעית).
    • כאבים מקומיים באזור שורש כף היד, שמתגברים בעיקר בלילה או בעת פעילות ממושכת.
  2. השפעות תפקודיות לאורך זמן
    • ירידה בכוח האחיזה והקושי בביצוע פעולות עדינות כמו כתיבה, שימוש בכלים או החזקת כוס.
    • קושי להתמיד בעבודה ממושכת מול מחשב, ירידה בפרודוקטיביות ואובדן ימי עבודה.
  3. פוטנציאל לנזק קבוע
    • במקרים חמורים – פגיעה עצבית קבועה, חולשת שרירים ואובדן תחושה קבוע באזור כף היד.

דרכי אבחון מתקדמות

  1. בדיקה קלינית
    • תיאור הסימפטומים, בדיקת כוח אחיזה, תחושה והטיות שורש כף היד.
    • מבחני פרובוקציה נפוצים: Tinel’s ו-Phalen’s, הבודקים את תגובת העצב המדיאני ללחץ.
  2. בדיקות אלקטרופיזיולוגיות
    • EMG (אלקטרומיוגרפיה): בודקת את התפקוד החשמלי של השרירים.
    • NCS (בדיקת הולכה עצבית): מודדת את מהירות ההולכה של העצב המדיאני ויכולה להצביע על לחץ או נזק עצבי.
  3. הדמיה רפואית
    • MRI או אולטרסונוגרפיה עשויים להצביע על דלקות גידים, עיבוי של רקמות רכות או שינויים אנטומיים.

הערכת אחוזי נכות בתחום האורתופדיה

  1. קביעת נכות רפואית
    • לפי תקנות הביטוח הלאומי, אחוזי הנכות נקבעים בהתאם לחומרת הפגיעה, מידת ההשפעה על תפקוד היד ויכולת העבודה.
    • פגיעה עצבית קלה עשויה לזכות ב־5–10% נכות, בעוד שירידה קבועה בכוח האחיזה או תחושת נימול מתמשכת עשויים להוביל לקביעת נכות של 20% ואף יותר.
  2. נכות תפקודית
    • מתייחסת להשפעת הפגיעה על עיסוקו של הנפגע. למשל, מתכנת, גרפיקאי או קלדן עם נכות ביד – עשוי להיחשב לבעל נכות תפקודית גבוהה, אף אם הנכות הרפואית נמוכה.
  3. חוות דעת אורטופדית/נוירולוגית
    • חוות דעת זו נדרשת להערכת הקשר בין אופי העבודה לבין הפגיעה, אבחנתה, השלכותיה וההמלצה לאחוזי נכות מתאימים.

השפעה על תביעת נזקי גוף – מרכיבי הפיצוי

  1. הוכחת הקשר הסיבתי
    • יש להוכיח כי השימוש הרציף בעכבר ובמקלדת במסגרת העבודה הוא שגרם לפגיעה – ולא מצב רפואי קודם או אחר.
    • נדרשת הצגת מסמכים רפואיים, תיעוד שגרת העבודה וחוות דעת תעסוקתית או ארגונומית.
  2. מרכיבי הפיצוי
    • הוצאות רפואיות: טיפולים, תרופות, עזרים, ולעיתים ניתוחים.
    • אובדן כושר השתכרות: פיצוי בגין ירידה בהכנסה הנובעת מהפגיעה.
    • כאב וסבל: בגין הפגיעה הפיזית והנפשית.
    • הוצאות עתידיות: לצורכי טיפול, אביזרי תמיכה, הדרכה מקצועית חדשה וכדומה.

סיכום

שימוש ממושך בעכבר ובמקלדת הוא גורם סיכון ממשי לפגיעות במפרק שורש כף היד, שעלולות להתפתח בהדרגה לפגיעה עצבית או גידית חמורה. אבחון נכון, טיפול מוקדם והערכה משפטית מדויקת של הנזק הם חיוניים הן לשיקום הרפואי והן למיצוי זכויות הנפגע בתביעת נזקי גוף.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *