מאקרוזומיה עוברית היא מצב שבו משקל העובר גבוה מהממוצע, לרוב מעל 4–4.5 ק"ג. מצב זה מעלה את הסיכון לסיבוכים בלידה, הן עבור העובר והן עבור האם, ודורש שיקול דעת רפואי מדויק בקביעת אופן הלידה. במקרים מסוימים, הסטנדרט הרפואי מחייב הפניה לניתוח קיסרי מתוכנן או חירום, כדי למנוע נזק חמור.
גורמי סיכון למאקרוזומיה
- סוכרת הריונית או סוכרת טרום־הריון.
- הריונות מרובי עוברים בעבר.
- עודף משקל משמעותי של האם.
- לידות קודמות של תינוקות במשקל גבוה.
- הריון ממושך מעבר לשבוע 41.
הסיכונים בלידה נרתיקית עם עובר גדול במיוחד
- לעובר – פרע כתפיים (Shoulder Dystocia), פגיעה במקלעת הזרוע, שברים בעצמות, חנק או מצוקה נשימתית.
- לאם – קרעים משמעותיים בתעלת הלידה, דימום מסיבי, פגיעה בשלפוחית השתן או פי הטבעת.
- עלייה בסיכוי ללידה טראומטית ולעיתים גם צורך בניתוח חירום מאוחר מדי.
חובת הצוות הרפואי
כאשר קיים חשד למאקרוזומיה, על הצוות:
- לאבחן במועד – באמצעות הערכת משקל העובר באמצעי הדמיה (אולטרסאונד) ובחינת גורמי הסיכון.
- להעריך את סיכויי הלידה הנרתיקית – תוך התייחסות להיסטוריה רפואית ומיילדותית.
- לשקול ניתוח קיסרי – מתוכנן או חירום, בהתאם לנתונים ולמצב בזמן אמת.
- לתעד את השיקולים וההמלצות, ולהסביר לאם את הסיכונים והאלטרנטיבות במסגרת חובת ההסכמה מדעת.
ההיבט המשפטי – מתי מדובר ברשלנות רפואית?
אי־ביצוע ניתוח קיסרי במועד בהריון עם מאקרוזומיה עשוי להיחשב רשלנות כאשר:
- הצוות לא זיהה או התעלם מסימנים ברורים למשקל עובר חריג.
- לא נלקחו בחשבון גורמי הסיכון הידועים.
- לא ניתנה לאם אפשרות לבחור בניתוח קיסרי לאחר שהוסברו הסיכונים בלידה נרתיקית.
- התקבלה החלטה להמשיך בלידה נרתיקית למרות סיכון גבוה, וכתוצאה מכך נגרם נזק חמור לאם או לעובר.
סיכום
מאקרוזומיה אינה מצב נדיר, אך מחייבת ניהול קפדני וזהיר של ההריון והלידה. אבחון מוקדם, תכנון לידה מתאים וביצוע ניתוח קיסרי במועד – יכולים למנוע פגיעות קשות ואף הצלת חיים. כאשר הצוות הרפואי חורג מהסטנדרט המקובל וכתוצאה מכך נגרם נזק, עשויה לקום עילה לתביעת רשלנות רפואית.