בדיקות פולשניות כמו מי שפיר ו־סיסי שליה נועדו לאתר הפרעות גנטיות ומומים מולדים בשלב מוקדם של ההריון, ובכך לאפשר קבלת החלטות מושכלת מצד ההורים. ההחלטה אם להפנות לבדיקות אלו אינה שרירותית – היא מבוססת על קריטריונים רפואיים ברורים, המלצות משרד הבריאות והנחיות הקהילה הרפואית.
כאשר הצוות הרפואי נמנע מלהפנות לבדיקות אלו, למרות קיומם של אינדיקציות רפואיות מובהקות, עלול להיווצר מצב שבו ההורים נותרים ללא מידע קריטי על מצבו של העובר – מצב היכול להוות עילה לתביעה בגין רשלנות רפואית.
מתי עולה הצורך בבדיקות מי שפיר או סיסי שליה?
- תוצאות חריגות בבדיקות סקר ביוכימיות (כגון חלבון עוברי).
- ממצאים חריגים באולטרסאונד (למשל מומים במבנה הלב, המוח או הכליות).
- גיל האם (בדרך כלל מעל 35).
- היסטוריה משפחתית של מחלות גנטיות.
- הריונות קודמים עם מומים מולדים.
חובת הצוות הרפואי
הסטנדרט הרפואי מחייב את הצוות:
- ליידע את ההורים על האפשרות לבצע את הבדיקה ועל מטרותיה.
- להסביר את הסיכונים והיתרונות – לרבות שיעור הסיכון להפלה.
- לתעד את ההמלצה ואת תגובת ההורים, בין אם בחרו לבצע את הבדיקה ובין אם לאו.
כשלים אפשריים המהווים רשלנות
- אי־התייחסות לממצאים חריגים המצדיקים הפניה לבדיקה.
- העדר הסבר מלא להורים על משמעות הבדיקה והשלכות הוויתור עליה.
- תיעוד רפואי חלקי או חסר של ההמלצות.
- הפניה מאוחרת מדי, כך שהבדיקה כבר אינה אפשרית.
ההשלכות של הימנעות מהפניה
- להורים – שלילת האפשרות להיערך נפשית, רפואית ומשפטית להמשך ההריון.
- לעובר – הימנעות מגילוי מוקדם של מומים שניתן היה לטפל בהם תוך־רחמית או להיערך אליהם בלידה.
ההיבט המשפטי – מה צריך להוכיח?
בתביעות מסוג זה נדרש להראות:
- שהיו אינדיקציות רפואיות מובהקות לביצוע הבדיקה.
- שהצוות הרפואי לא הפנה או לא הסביר להורים על האפשרות.
- שנגרם נזק ממשי שניתן היה למנוע או להקטין באמצעות האבחון המוקדם.
הפסיקה בישראל מכירה במקרים בהם אי־הפניה לבדיקות מי שפיר או סיסי שליה, בנוכחות סיכון מוגבר, מהווה הפרה של חובת הזהירות הרפואית.
מתי לא תיחשב רשלנות?
- כאשר לא התקיימו אינדיקציות רפואיות סבירות לביצוע הבדיקה.
- כאשר ההורים קיבלו הסבר מלא ובחרו לוותר עליה, והדבר תועד כראוי.
מסקנה אסטרטגית
בשל הפוטנציאל של בדיקות מי שפיר וסיסי שליה לגלות מומים גנטיים משמעותיים, חובת ההפניה אליהן כאשר קיימות אינדיקציות היא מהותית. הימנעות מהפניה או אי־מתן מידע מלא על האפשרות לבצע אותן עלולה להוות בסיס מוצק לתביעת רשלנות רפואית.
