הסכמה מדעת היא אבן יסוד ברפואה המודרנית, ובתחום המיילדות היא מקבלת חשיבות כפולה – הן בשל הפגיעה האפשרית באוטונומיה של היולדת והן בשל ההשלכות הבריאותיות לאם ולעובר.
בישראל, חובת קבלת הסכמה מדעת מעוגנת בחוק זכויות החולה, התשנ"ו–1996, המחייב כל גורם רפואי למסור למטופל מידע מהותי לפני כל טיפול רפואי, לרבות פרוצדורות בלידה.
מהי הסכמה מדעת בלידה?
הסכמה מדעת היא תהליך שבו היולדת מקבלת מהצוות הרפואי הסבר מלא, ברור ומפורט על:
- מהות ההליך (למשל: השראת לידה, שימוש בוואקום, ביצוע חתך חיץ – אפיזיוטומיה).
- מטרת ההליך.
- הסיכונים האפשריים והסיבוכים.
- חלופות רפואיות קיימות.
- סיכונים בהיעדר ביצוע ההליך.
ההסכמה חייבת להינתן באופן חופשי וללא לחץ, ובמצבים מסוימים אף בכתב.
דוגמאות לפרוצדורות המחייבות הסכמה מדעת בלידה
- השראת לידה באמצעות תרופות או פרוצדורות מכניות.
- שימוש במכשירים מיילדותיים (וואקום או מלקחיים).
- ביצוע אפיזיוטומיה (חתך חיץ).
- ניתוח קיסרי מתוכנן או חירום (ככל שהנסיבות מאפשרות).
- החדרת קטטר אפידורלי לשיכוך כאבים.
מתי אי־קבלת הסכמה מדעת מהווה רשלנות רפואית?
- כאשר לא נמסר ליולדת מידע חיוני על ההליך והסיכונים שבו.
- כאשר נמסר מידע חלקי או מטעה.
- כאשר ההליך בוצע בניגוד לרצונה המפורש של היולדת.
- כאשר היה זמן סביר לקבל את ההסכמה – אך הצוות נמנע מכך.
בתי המשפט רואים בהיעדר הסכמה מדעת לא רק פגיעה בזכות לאוטונומיה, אלא גם עילה לפיצוי, לעיתים אף ללא צורך בהוכחת נזק פיזי.
החריג – מצב חירום מיילדותי
כאשר נשקפת סכנה מיידית לחיי האם או העובר, והרופא סבור כי אין זמן לקבל הסכמה, ניתן לפעול באופן מיידי. עם זאת, גם במצבים כאלה, על הצוות לתעד היטב את הנסיבות שהצדיקו את ההחלטה.
מסקנה
קבלת הסכמה מדעת בלידה אינה רק חובה חוקית – היא ביטוי לכבוד, לשותפות בהחלטה ולשמירה על שלמות הגוף והנפש של היולדת. הפרת חובה זו עלולה להוות רשלנות רפואית ולהוביל להשלכות משפטיות חמורות עבור בית החולים והצוות המטפל.
