מערכת הוועדות בביטוח הלאומי היא אחד הכלים המרכזיים לקביעת זכאות לקצבת נכות כללית. לא אחת נפגעים מתבלבלים בין הוועדה הרפואית לבין ועדת אי־כושר, אך מדובר בשתי ועדות שונות, עם מטרות, סמכויות ושיטות בדיקה נפרדות.

הוועדה הרפואית – קובעת את אחוזי הנכות הרפואית

הוועדה הרפואית היא השלב הראשון בתהליך.
תפקידה הוא לבחון את המצב הרפואי בלבד — באמצעות בדיקת המסמכים, שאלות לנפגע ולעיתים גם בדיקה פיזית או תפקודית.
הוועדה מסתמכת על תקנות קביעת דרגת נכות המפרטות את האחוזים הניתנים עבור כל ליקוי או מחלה.

• מטרת הוועדה: לקבוע את אחוזי הנכות הרפואית של התובע.
• סמכות: בדיקה רפואית מקצועית בלבד, ללא קשר ליכולת לעבוד.
• תוצאה: אחוזי נכות רפואית, שמהווים תנאי סף להמשך הטיפול בבקשה לנכות כללית (לפחות 60% נכות רפואית משוקללת, או 40% אם אחד הליקויים הוא בשיעור 25% ומעלה).

ועדת אי־כושר – בוחנת את ההשפעה על ההשתכרות

רק אם המבוטח עבר את שלב הוועדה הרפואית, הוא יוזמן לוועדת אי־כושר.
כאן, הדגש הוא על היכולת להשתלב בשוק העבודה בפועל, ולא על מצב רפואי כשלעצמו.

הוועדה מורכבת לרוב מפקיד תביעות ולעיתים ממומחה תעסוקתי או שיקומי. היא בוחנת:

• גיל, השכלה וניסיון תעסוקתי.
• סוגי עבודות שבוצעו בעבר.
• מגבלות תפקודיות שנקבעו ע"י הוועדה הרפואית.
• אפשרויות תעסוקה חלופיות בשוק העבודה.
• הכנסה בפועל, אם קיימת.

מטרת הוועדה היא לקבוע את אחוזי אובדן כושר העבודה — כלומר עד כמה המגבלות מונעות מהמבוטח לעבוד ולהתפרנס בשיעור של 60% ומעלה.

ההבדל המהותי בין הוועדות

חשיבות הייצוג וההיערכות

מניסיון, רבים נכשלים בוועדת אי־כושר משום שלא הציגו בצורה ברורה ומסודרת את המגבלות התפקודיות בחיי היום־יום ואת הקשיים להשתלב בעבודה.
עו"ד המנוסה בתחום יידע להכין את התובע עם תיעוד רפואי מתאים, הסבר מפורט על מגבלותיו, ולעיתים אף חוות דעת תעסוקתית שתחזק את הטענות.

סיכום

הוועדה הרפואית והוועדה לאי־כושר הן שתי תחנות שונות בדרך לקבלת קצבת נכות כללית — הראשונה בוחנת את המצב הרפואי, והשנייה את היכולת לעבוד. הבנה של ההבדלים ביניהן והיערכות נכונה לכל שלב יכולה להשפיע באופן מכריע על תוצאות התביעה.