תופעה שכיחה במערכת עמוסה
מערכת הבריאות בישראל – כמו במדינות רבות – מתמודדת עם עומסים כבדים: מחסור ברופאים, זמני המתנה ארוכים לבדיקות, וצפיפות בחדרי המיון ובמרפאות הקהילה. במציאות זו, אבחנות רבות מתעכבות – לעיתים ימים, שבועות ואף חודשים – והדבר עלול להוביל להחמרת מצב רפואי ואף לנזק בלתי הפיך.
מתי עומס הופך לרשלנות רפואית?
החוק והפסיקה מכירים בכך שעומס מערכתי הוא אתגר אמיתי, אך הוא אינו מהווה תירוץ מוחלט לאיחור באבחון.
רשלנות רפואית תתקיים כאשר:
- העיכוב היה ניתן למניעה – למשל, על ידי הפנייה דחופה, העדפה של מקרה חירום, או שימוש באמצעי חלופי לאבחון.
- הצוות לא פעל לפי פרוטוקולים – לדוגמה, מקרה חירום שלא טופל מיד למרות שהוגדר ככזה.
- לא נמסר למטופל מידע על הסיכונים שבעיכוב – ולא הוסבר לו כיצד לפעול במקרה של החמרה.
- קיים קשר ישיר בין העיכוב לנזק – למשל, מחלה שהתפשטה בתקופת ההמתנה.
דוגמאות למקרים רלוונטיים
- מטופל עם סימנים קלאסיים של סרטן מעי גס שנדרש להמתין חצי שנה לקולונוסקופיה – ובינתיים המחלה התקדמה לשלב גרורתי.
- אישה עם כאבים בחזה ותסמינים מחשידים להתקף לב שנאלצה להמתין שעות במיון לפני בדיקת אק"ג – והגיעה לנזק בלתי הפיך בשריר הלב.
אחריות הצוות הרפואי
גם בעומס, הצוות מחויב:
- למיין חולים לפי דחיפות רפואית.
- להפעיל שיקול דעת מקצועי לקיצור זמנים במקרי חירום.
- לתעד את הסיבה לעיכוב וליידע את המטופל על הסיכונים.
- לספק הנחיות ברורות במקרה שהמצב מחמיר בזמן ההמתנה.
ההיבט המשפטי
בתי המשפט בישראל קבעו כי עומס מערכתי אינו פוטר את המוסד הרפואי או הרופא מאחריות כאשר ניתן היה לנקוט צעדים סבירים כדי למנוע את הנזק.
בפסיקות מסוימות הודגש כי דווקא במצבים של עומס, קיימת חובה מוגברת לזהות את מקרי החירום ולטפל בהם בעדיפות.
סיכום
עומס במערכת הבריאות הוא מציאות יומיומית, אך הוא אינו מהווה הצדקה לאיחור באבחון כאשר ניתן היה למנוע אותו באמצעים סבירים. מטופל שניזוק עקב עיכוב כזה עשוי להיות זכאי לפיצוי בגין רשלנות רפואית.
