חופש הביטוי מול עידוד עקיף לטרור – ומה קובע החוק לפיצוי קורבנות טרור (פיצויים לדוגמה)
בין סעיפי חוק פיצוי קורבנות טרור (פיצויים לדוגמה), תשפ"ד–2024, מסתתר שינוי עקרוני שעשוי להשפיע גם על כלי תקשורת:
החוק אינו מסתפק בתביעות נגד גופים שהעבירו כספים למחבלים – אלא מאפשר תביעה אזרחית גם נגד מי שהעניק תגמול שאינו כספי.
לדוגמה: הוקרה ציבורית, פרסום אוהד, או יצירת תודעה חיובית סביב פעולת טרור.
במצב כזה עולה שאלה רגישה אך חיונית:
האם ניתן לתבוע עיתון, אתר חדשות או עורך תוכן – על כך שפרסם כתבה שמפארת מחבל?
האם מדובר בזכות חוקתית לחופש הביטוי – או בעידוד אסור לטרור?
במאמר זה נבחן את גבולות האחריות, את פרשנות החוק, ואת האיזון שבין חופש העיתונות לבין אחריות משפטית.
מה קובע החוק?
סעיפי החוק קובעים כי ניתן להגיש תביעה אזרחית נגד כל אדם או גוף שהעניק תגמול למחבל או למשפחתו בעקבות מעשה טרור.
תגמול מוגדר באופן רחב, וכולל:
- תשלום כספי
- טובת הנאה חומרית
- הוקרה ציבורית או פרסום אוהד
- כל פעולה שיש בה לחזק את המעמד החברתי או התודעתי של המחבל
החוק אינו מחייב הוכחת כוונה לעודד טרור – אלא מסתפק בקשר סיבתי בין המעשה (הפיגוע) לבין התגמול (הפרסום).
מתי כתבה עשויה להיחשב "תגמול"?
כתבה עשויה להיחשב כתגמול אם:
- היא מהללת את המחבל או את מעשהו ("נפל מות קדושים", "פגע בחיילים בגבורה")
- כוללת סמלים של האדרה – תמונות מחויכות, מוזיקה הרואית, שימוש במונחים כמו "שהיד", "לוחם חופש"
- נעשית על רקע מעשה טרור ספציפי ולא כניתוח כללי של הסכסוך
- יש לה נגישות פומבית והשפעה רחבה – כלי תקשורת גדול, עמודים רשמיים, שיתופים רבים
האם כל פרסום ביקורתי או סיקור נייטרלי עלול להיחשב תגמול?
לא. החוק אינו אוסר על סיקור עיתונאי כשלעצמו.
כדי שפרסום ייחשב תגמול, נדרש שמבחינה מהותית תהיה בו תועלת למחבל או למשפחתו – בדמות עידוד, העצמה, או יצירת לגיטימציה ציבורית למעשה הטרור.
לדוגמה:
| פרסום עיתונאי | האם נחשב תגמול? |
|---|---|
| "מחבל רצח שלושה אזרחים – ונורה במקום" | לא |
| "הלוחם האמיץ מקריית ארבע – כך הגן על כבוד עמו" | ייתכן שכן |
| כתבת פרופיל על משפחת מחבל עם סיקור אנושי וזהיר | תלוי בטון ובכוונה המשתמעת |
| פוסט המוקדש לזכר המחבל עם מילות שבח ותמונתו | סביר שכן |
ומה עם חופש הביטוי?
חופש הביטוי הוא זכות חוקתית במדינת ישראל – אך אינה זכות מוחלטת.
גם לשופטים תומכי חופש ביטוי ידוע שאין מדובר בזכות בלתי מוגבלת, במיוחד כאשר מדובר באלימות פוליטית וטרור.
בתי המשפט כבר פסקו בעבר כי:
"אין מדובר בזכות לומר כל דבר – אלא בזכות לביטוי שאינו מסכן חיים או מפר את הסדר החוקי."
החוק אינו מתיימר לסתום פיות – אלא להציב אחריות אזרחית כלפי פרסומים המובילים, בפועל, להעצמת הטרור.
תביעות אפשריות נגד גופי תקשורת – מה יידרש להוכיח?
- שהפיגוע התרחש והמחבל מזוהה
- שהפרסום התייחס ישירות אליו או למשפחתו
- שהפרסום מהווה תגמול תודעתי, לא רק סיקור יבש
- שהנפגע או בני משפחתו נפגעו מהפיגוע, והם מבקשים פיצוי לדוגמה
- שאין בפרסום אופי עיתונאי מובהק אלא הבעת עמדה אוהדת ופעילה
מה יכול לעשות כלי תקשורת כדי להימנע מחשיפה לתביעה?
- להימנע ממונחים כמו "שהיד", "גיבור", "הקרבה" ביחס למחבלים
- לא לפרסם תמונות מחבקות, מוזיקה נוגה או סמלים של האדרה
- להקפיד על מסגור ברור של גינוי או הסתייגות – גם אם הסיקור כולל מידע אישי על המשפחה
- להימנע מהפקת תכנים נלווים (וידאו, פודקאסט, גרפיקה) שמפארים את המעשה
לסיכום:
| שאלה | תשובה לפי החוק |
|---|---|
| האם אפשר לתבוע עיתון על כתבה שמפארת מחבל? | כן – אם הפרסום מהווה תגמול תודעתי ממשי |
| האם החוק מגביל חופש עיתונות? | לא – אך דורש אחריות בפרסומים |
| מה נדרש להוכיח? | שהייתה תועלת למחבל/משפחתו, קשר לפיגוע, והפרסום אינו ניטרלי |
במשרדנו אנו בוחנים פרסומים מדיהיים ומתמחים בזיהוי קווים אדומים שחוצים את גבול הסיקור – ונכנסים לתחום של תגמול למחבלים לפי החוק.
אם נתקלתם בפרסום שפוגע בכם ומפאר את המחבל שפגע בכם – ייתכן שיש לכם עילה לתביעה.
צרו איתנו קשר לבדיקה מקצועית ודיסקרטית של המקרה.
