תאונת דרכים היא אירוע טראומטי בכל מצב – אך כאשר היא מתרחשת במהלך העבודה או בדרך אליה/ממנה, נכנסים לתמונה מנגנונים משפטיים שונים מאלו של תאונה אישית.
ההבדלים האלו משפיעים לא רק על מסלול התביעה אלא גם על גובה הפיצוי הסופי.
ההגדרה – תאונת דרכים בעבודה
לפי חוק הביטוח הלאומי, תאונת דרכים נחשבת גם תאונת עבודה אם התרחשה:
- בזמן העבודה, במהלך ביצוע משימות הקשורות לעבודה.
- בדרך הישירה מהבית לעבודה או מהעבודה לבית (כולל עצירות מותרות לפי החוק).
במקרים אלו, הנפגע זכאי גם לזכויות כנפגע עבודה מביטוח לאומי, בנוסף למסלול הפלת"ד.
ההבדל העיקרי – שני מסלולי פיצוי במקביל
בתאונת דרכים בעבודה:
- ביטוח לאומי – מעניק דמי פגיעה, קצבאות נכות, שיקום תעסוקתי והטבות נוספות.
- חברת הביטוח – מפצה לפי חוק הפלת"ד על נזקי גוף, כאב וסבל, הפסדי שכר והוצאות.
בתאונת דרכים אישית:
- הפיצוי ניתן רק מחברת הביטוח (או גורם אחראי אחר) – אין זכויות בביטוח לאומי במסלול נפגעי עבודה.
מנגנון הקיזוז
בחוק הפלת"ד נקבע כי הפיצוי מחברת הביטוח יקוזז בסכומים שקיבל הנפגע מביטוח לאומי עבור אותם ראשי נזק (בעיקר הפסדי שכר).
המשמעות – לא מקבלים "כפל פיצוי", אך הפנייה לשני הגופים מאפשרת קבלת כספים מוקדמים מביטוח לאומי ומיצוי רכיבים שלא מכוסים שם.
השלכות על גובה הפיצוי
- בתאונת עבודה – לעיתים הפיצוי הכולל גבוה יותר בזכות רכיבים שביטוח לאומי לא מקזז (כאב וסבל, הוצאות חריגות).
- בתאונה אישית – אין זכויות סוציאליות נוספות, ולכן כל הפיצוי תלוי בתביעה האזרחית.
- הבדלים בנכות – ביטוח לאומי קובע נכות רפואית לעבודה, ואילו בית המשפט בוחן גם נכות תפקודית לצורך הפיצוי.
דוגמה מעשית
מנהל מכירות שנפגע בדרכו לפגישה עסקית קיבל:
- דמי פגיעה מביטוח לאומי למשך 3 חודשים.
- פיצוי נוסף מחברת הביטוח על כאב וסבל והוצאות רפואיות פרטיות שלא הוכרו בביטוח לאומי.
לעומת זאת, אדם שנפגע באותה תאונה בזמן טיול פרטי נאלץ להסתמך על הפיצוי מהביטוח בלבד, ללא תשלומים מוקדמים.
לסיכום
ההכרה בתאונה כתאונת עבודה פותחת מסלול זכויות נוסף – אך גם מצריכה ניהול נכון של שתי תביעות במקביל ותיאום ראיות.
ניהול לא נכון עלול להוביל לקיזוזים מיותרים או לפספוס רכיבים משמעותיים.
במשרדנו, אנו מנהלים את ההליכים במקביל כדי למקסם את הפיצוי הכולל – ולא רק את התשלום מכל גוף בנפרד.