המוסד לביטוח לאומי מפעיל מספר מסלולי קצבאות שנועדו לסייע לנפגעים עם מגבלות רפואיות ותפקודיות. שתי הקצבאות הבולטות – קצבת נכות כללית וקצבת שירותים מיוחדים (שר"מ) – שונות זו מזו במטרות, בתנאי הזכאות ובאופן החישוב.

מטרת הקצבה

• נכות כללית – נועדה להבטיח הכנסה בסיסית לאדם שאיבד חלק ניכר מכושרו לעבוד ולהשתכר עקב מצב רפואי.
• שירותים מיוחדים – נועדה לסייע במימון עזרה יומיומית לאדם הזקוק לעזרת הזולת בפעולות בסיסיות (לבוש, רחצה, אכילה, ניידות בבית) או להשגחה מתמדת.

תנאי זכאות מרכזיים

אופן החישוב

• נכות כללית – נקבעת לפי שילוב בין אחוזי הנכות הרפואית לבין אחוזי אובדן כושר העבודה. גובה הקצבה מושפע גם מגובה ההכנסה החודשית.
• שירותים מיוחדים – נקבעת לפי רמת התלות בעזרת הזולת (חלקית, רבה, מלאה) או צורך בהשגחה מתמדת. ככל שרמת התלות גבוהה יותר – גובה הקצבה גבוה יותר.

שילוב בין הקצבאות

ניתן במקרים מסוימים לקבל גם נכות כללית וגם שירותים מיוחדים במקביל, כאשר מתקיימים התנאים לשתיהן:

• למשל, אדם עם נכות רפואית קשה שמונעת ממנו לעבוד, ובמקביל תלוי בעזרה יומיומית ברוב תחומי החיים.
• במצב כזה, קצבת השירותים המיוחדים אינה מחליפה את קצבת הנכות אלא מצטרפת אליה.

דוגמאות להבדלים בשטח

• מקבל נכות כללית בלבד – אדם עם פגיעה גבית שמונעת ממנו לעבוד, אך מתפקד עצמאי בבית ואינו זקוק לעזרה יומיומית.
• מקבל שר"מ בלבד – אדם עם שיתוק חלקי שעדיין עובד מהבית, אך זקוק לעזרה ברחצה, לבוש והכנת אוכל.
• מקבל שתי הקצבאות – אדם עם מחלה נוירולוגית מתקדמת, שאיבד את יכולתו לעבוד ותלוי בעזרת הזולת ברוב הפעולות הבסיסיות.

סיכום

קצבת נכות כללית נועדה לפצות על אובדן ההכנסה מעבודה, בעוד שקצבת שירותים מיוחדים נועדה לפצות על אובדן העצמאות בפעולות היומיומיות. לעיתים ניתן לקבל את שתיהן יחד, ובכך ליצור רשת ביטחון רחבה יותר למבוטח.