האבחון מתבסס על שילוב של:
- אנמנזה ותסמינים – כאב או לחץ בחזה, הקרנה לכתף, צוואר או גב, קוצר נשימה, הזעה, בחילה.
- בדיקות דם – זיהוי סמנים ביוכימיים (כמו טרופונין) המצביעים על פגיעה בשריר הלב.
- בדיקת אק"ג – לאיתור שינויים אופייניים במתחי הלב.
- הדמיה משלימה – במקרים מסוימים, אקו לב או בדיקות נוספות.
איך מתרחשת החמצת אבחנה?
- התעלמות מתסמינים קלאסיים – ייחוס הכאב למקור שרירי או עיכול.
- פענוח שגוי של אק"ג – אי־זיהוי סימנים מוקדמים לשינוי בלב.
- הסתמכות יתר על בדיקות דם תקינות בשלב מוקדם – מבלי לחזור על הבדיקה בזמן.
- חוסר ביצוע בדיקות מיידיות – עקב עומס במיון או סדרי עדיפויות שגויים.
- חוסר מודעות להופעת התקף לב בתסמינים לא טיפוסיים – במיוחד אצל נשים, צעירים וחולי סוכרת.
ההשלכות הרפואיות
- נזק קבוע לשריר הלב – ירידה בתפקוד הלב (EF נמוך).
- אי ספיקת לב כרונית – פגיעה ביכולת לבצע פעולות יומיומיות.
- הפרעות קצב מסכנות חיים – שעלולות לגרום לדום לב.
- מוות פתאומי – אם לא מטופל בזמן.
ההיבט המשפטי
החמצת אבחנה של התקף לב עשויה להוות רשלנות רפואית אם יוכח:
- שהמטפל לא פעל לפי הסטנדרט המקובל – למשל, לא הפנה לבדיקה חיונית או לא פענח נכונה את הממצאים.
- שהעיכוב באבחון גרם להחמרת מצב הלב או לנזק בלתי הפיך.
- שהיה ניתן למנוע את הנזק באמצעות טיפול מוקדם (כגון צנתור דחוף).
בתי המשפט בוחנים את התנהלות הצוות הרפואי, זמני הבדיקות והטיפול, ואת הקשר הסיבתי בין ההחמצה לבין הנזק שנגרם.
פסיקה לדוגמה
במקרים שנדונו בישראל, נפסקו פיצויים משמעותיים למשפחות מטופלים שנפטרו או נותרו עם נכות קשה עקב אי־אבחון התקף לב בזמן. גם כאשר ההחמצה נבעה מחוסר זיהוי תסמינים לא טיפוסיים, נקבעה רשלנות כאשר היה ניתן לצפות את המצב ולפעול בהתאם.
סיכום
התקף לב הוא מצב בו הזיהוי המוקדם והתגובה המיידית מצילים חיים. כל דקה של עיכוב עלולה להכריע את גורל המטופל. כאשר האבחנה מתעכבת בשל טעויות רפואיות, קיימת עילה ממשית לתביעת רשלנות רפואית – הן בגין הנזק הפיזי והן בגין הפגיעה בסיכויי ההחלמה.