הסכנה שבפגיעה פנימית
קרע באיבר פנימי – כמו הטחול, הכבד, המעי או כלי דם גדולים – הוא מצב רפואי מסכן חיים המצריך אבחון מהיר ופעולה מיידית. קרעים כאלה יכולים להיגרם כתוצאה מתאונות דרכים, נפילות מגובה, פגיעות ספורט, תקיפות פיזיות או סיבוכים רפואיים. האתגר המרכזי הוא שבחלק מהמקרים אין סימנים חיצוניים מובהקים, מה שעלול להטעות את הצוות הרפואי.
טעויות נפוצות באבחון בחדר מיון
- הערכת חסר של חומרת הפגיעה – במיוחד כאשר המטופל בהכרה ובמצב כללי יציב לכאורה.
- אי־ביצוע בדיקות הדמיה מתאימות – כמו CT בטן עם חומר ניגוד או אולטרסאונד FAST.
- התעלמות מתסמינים מתפתחים – לדוגמה, ירידה הדרגתית בלחץ הדם, דופק מואץ, או כאבים מתגברים.
- תלות מוגזמת בבדיקות ראשוניות תקינות – מבלי לבצע מעקב חוזר ותצפית ממושכת.
- חוסר תיאום בין צוותים רפואיים – עיכוב בהפניה לכירורג או לטיפול נמרץ.
ההשלכות על המטופל
- דימום פנימי מסיבי – העלול להוביל לשוק היפוולמי ומוות.
- נזק בלתי הפיך לאיבר – במקרים שבהם ניתוח חירום לא מתבצע בזמן.
- אשפוז ממושך וסיבוכים משניים – כמו זיהומים או קרישיות יתר.
ההיבט המשפטי – מתי מדובר ברשלנות רפואית?
החמצת אבחנה של קרע באיבר פנימי עשויה להיחשב לרשלנות רפואית אם מתקיימים התנאים הבאים:
- רופא סביר היה צריך לחשוד בפגיעה פנימית בהתבסס על נסיבות המקרה והתסמינים.
- לא בוצעו בדיקות חיוניות לאיתור הפגיעה בזמן.
- לא ננקטה השגחה מתאימה או בוצע שחרור מוקדם מדי.
- קיים קשר סיבתי בין האיחור באבחון לבין הנזק שנגרם.
בתי המשפט בוחנים אם הצוות פעל לפי פרוטוקולים מקובלים במקרים של טראומה, כולל תיעוד הבדיקות, השיקולים הרפואיים, וזמני התגובה.
דוגמאות מהפסיקה
- צעיר שנפגע בתאונת אופנוע הגיע למיון, נבדק ושוחרר ללא בדיקות הדמיה. כעבור שעות חזר במצב קריטי עם קרע בטחול – בית המשפט פסק פיצוי גבוה למשפחתו.
- מטופלת שנפלה בבית וסבלה מכאבי בטן עזים – לא נבדקה באמצעי הדמיה מתקדמים והקרע בכבד התגלה רק לאחר קריסת מערכות. נקבעה רשלנות עקב עיכוב מציל חיים.
סיכום
קרעים באיברים פנימיים הם מצבי חירום רפואיים שבהם כל דקה חשובה. אבחון מהיר, שימוש באמצעי הדמיה מתאימים והשגחה רציפה יכולים להציל חיים. כאשר כשל בזיהוי נובע מהערכת חסר, היעדר בדיקות או שחרור פזיז – מדובר לא רק בטעות רפואית, אלא במחדל חמור שעשוי להוות עילה לתביעת פיצויים.
