מחלות אוטואימוניות הן קבוצה רחבה של מחלות שבהן מערכת החיסון תוקפת בטעות את רקמות הגוף. בין המחלות הללו ניתן למצוא את זאבת (SLE), דלקת מפרקים שגרונית (RA), טרשת נפוצה (MS), קרוהן, קוליטיס כיבית, תסמונת סיוגרן ועוד.
מחלות אלו עלולות לגרום לפגיעה תפקודית ניכרת, ולהוות עילה לקבלת קצבת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי.


הקריטריונים להכרה בנכות כללית

כדי לקבל קצבת נכות כללית, על המבוטח לעמוד בשני תנאים עיקריים:

  1. נכות רפואית – קביעת אחוזי נכות רפואית בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי:
    • יש לעבור ועדה רפואית, הבוחנת את חומרת המחלה, תדירות ההתפרצויות, והפגיעה באיברים ובמערכות הגוף.
    • בכל מחלה אוטואימונית קיימים סעיפי ליקוי ייעודיים או כלליים, שלפיהם נקבעים אחוזי הנכות.
    • לרוב, יידרש שיעור נכות רפואית משוקללת של לפחות 60%, או 40% אם ליקוי אחד הוא בשיעור של 25% ומעלה.
  2. אי־כושר עבודה – קביעה של ועדת אי־כושר כי המגבלות גורמות לירידה של לפחות 60% ביכולת ההשתכרות.

אתגרים בהכרה במחלות אוטואימוניות

  1. מחזוריות המחלה – במחלות רבות יש תקופות של רגיעה והתפרצות. הוועדה עשויה להתמקד במצב ביום הבדיקה, ולא בהשפעה הכוללת לאורך זמן.
  2. היעדר ממצאים קבועים – לעיתים בדיקות הדם וההדמיה תקינות בין ההתפרצויות, דבר המקשה על הוכחת חומרת המחלה.
  3. פגיעה רב־מערכתית – המחלות עלולות לפגוע במספר מערכות (שלד, עור, מערכת העיכול, מערכת העצבים), ויש צורך בחוות דעת ממספר מומחים.
  4. השפעה נפשית נלווית – כאבים כרוניים, עייפות, ואי־ודאות לגבי מהלך המחלה עלולים להוביל גם לפגיעה נפשית, שיש להוכיח ולצרף לתביעה.

דרכי התמודדות עם האתגרים


דוגמה מהשטח

מבוטחת עם מחלת זאבת (SLE) סובלת מעייפות קשה, דלקות מפרקים והפרעות בכליות.


סיכום

הכרה בנכות כללית עקב מחלות אוטואימוניות דורשת הוכחת נכות רפואית ואובדן כושר עבודה, לצד התמודדות עם אתגרים ייחודיים כמו תנודתיות המחלה והצורך במעקב ממושך. הכנה יסודית, תיעוד רפואי רחב ושילוב ליקויים נלווים יכולים להגדיל משמעותית את סיכויי ההכרה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תביעת הענק הראשונה לפיצוי קורבנות טרור הוגשה כמתוכנן ונפתח הרישום לתביעה הבאה.