העיקרון של הסכמה מדעת מעוגן בחוק זכויות החולה, והוא מחייב את הצוות הרפואי למסור למטופלת מידע מלא, ברור ומקיף על מצבה הרפואי, הטיפולים המוצעים והסיכונים הכרוכים בהם – לפני קבלת החלטה.
במהלך הריון, חובת ההסבר מקבלת חשיבות כפולה, שכן ההחלטות אינן משפיעות רק על האם, אלא גם על העובר.
מה כוללת חובת ההסבר בהריון?
- הצגת מצב רפואי עדכני
- הסבר על ממצאי בדיקות שגרתיות (אולטרסאונד, בדיקות דם, סקר גנטי).
- דיווח על כל ממצא חריג או חשד לבעיה רפואית.
- תיאור אפשרויות טיפול או בדיקה
- פריסת כל החלופות הרפואיות – כולל כאלה שאינן ניתנות בבית החולים או בקופת החולים.
- ציון היתרונות והחסרונות של כל חלופה.
- הסבר על סיכונים ותופעות לוואי
- סיכונים אפשריים לאם ולעובר, גם אם הם נדירים.
- הדגשת סיכונים בעלי השלכה ארוכת טווח.
- השלכות של הימנעות מטיפול או בדיקה
- תיאור תרחישים אפשריים במקרה של דחייה או ויתור.
- מתן זמן לשאלות והתייעצות
- אפשרות להתייעץ עם בני משפחה או מומחים נוספים.
- הימנעות מלחץ על המטופלת לקבל החלטה מיידית (אלא אם מדובר במצב חירום).
מתי היעדר הסכמה מדעת בהריון עלול להוות רשלנות רפואית?
- אי־מסירת מידע מהותי – למשל, אי־יידוע על סיכון מוגבר ללידה מוקדמת.
- השמטת חלופה רפואית – כאשר קיימת בדיקה או טיפול שעשויים לשנות את תוצאות ההריון.
- הסכמה שלא ניתנה בכתב ובאופן מודע – בפרוצדורות חודרניות, כמו דיקור מי שפיר או ניתוח קיסרי.
- הסבר חלקי בלבד – שמונע מהמטופלת להבין את מלוא התמונה ולקבל החלטה מושכלת.
ההיבט המשפטי – כיצד בוחן בית המשפט את חובת ההסבר?
בתי המשפט בוחנים שני רכיבים מרכזיים:
- הפרת חובת ההסבר – האם ניתן מידע מספק וברור?
- קשר סיבתי להחלטה – האם העדר המידע מנע מהמטופלת לבחור בדרך אחרת, והאם היה בכך כדי למנוע את הנזק.
בפסיקה נקבע כי גם אם הטיפול עצמו בוצע במקצועיות, היעדר הסכמה מדעת עשוי להקים אחריות משפטית אם נגרם נזק כתוצאה מכך שהמטופלת לא בחרה בחלופה שהייתה עדיפה מבחינתה.
מסקנה אסטרטגית
הסכמה מדעת היא לא טופס לחתימה בלבד – אלא תהליך דיאלוגי שמטרתו להבטיח שהמטופלת מבינה את מצבה ואת השלכות ההחלטות הרפואיות. בהריון, שבו כל החלטה עלולה להיות קריטית לבריאות האם והעובר, חובת ההסבר היא יסוד הכרחי הן לטיפול מקצועי והן להגנה משפטית.
