מהי "השארת גוף זר"?
השארת גוף זר בגוף המטופל מתרחשת כאשר לאחר ניתוח או פעולה פולשנית נותר בגוף המטופל חפץ שאינו אמור להיות שם – לרוב כלי ניתוח, ספוגית, מחט, צינורית או חלקי ציוד. מדובר בכשל חמור בבקרת האיכות ובנהלי הבטיחות, אשר כמעט תמיד נחשב לאירוע בר מניעה.
כיצד מתרחשות טעויות כאלה?
הגורמים השכיחים להשארת גוף זר כוללים:
- ספירה לא תקינה של ציוד ניתוחי – דילוג על בדיקות לפני ואחרי הניתוח.
- עומס עבודה ולחץ זמן – קיצור נהלים כדי לעמוד בזמנים.
- חוסר תיאום בין הצוותים – העברת אחריות בין אחות, מנתח ומרדים.
- שימוש במכשור קטן או דק במיוחד – שמקשה על איתורו בסיום הניתוח.
- אירועים חריגים במהלך הניתוח – דימומים או סיבוכים שגורמים לבלבול ולשינוי סדר הפעולות.
ההשלכות הרפואיות
השארת גוף זר בגוף המטופל עלולה לגרום ל:
- זיהומים קשים שעלולים להתפשט למערכת הדם (ספסיס).
- כאב כרוני ואי־נוחות מתמשכת.
- פגיעה בתפקוד איברים סמוכים.
- צורך בניתוחים מתקנים להוצאת הגוף הזר.
- נזק בלתי הפיך ואף סכנת חיים.
לעיתים, הסימפטומים מופיעים זמן קצר לאחר הניתוח, אך יש מקרים בהם הגוף הזר מתגלה חודשים ואף שנים לאחר מכן.
מניעה – הנהלים המקובלים
במערכות בריאות תקינות נהוגים פרוטוקולים למניעת טעויות אלו, כגון:
- ספירה כפולה ומשולשת של כל הכלים, המחטים והספוגיות לפני סגירת החתך.
- שימוש באמצעי זיהוי (כגון תגי מתכת או שבבי RFID) בספוגיות ובציוד חד־פעמי.
- תיעוד מדויק של ציוד שנכנס ויצא משדה הניתוח.
- בדיקות הדמיה במקרים של חוסר התאמה בספירה.
ההיבט המשפטי
במשפט הישראלי, השארת גוף זר נחשבת לרשלנות רפואית מובהקת ולעיתים להתרשלות חמורה (Gross Negligence).
בתי המשפט רואים בכך הפרה של חובת הזהירות הבסיסית ביותר כלפי המטופל, ומפעילים לעיתים את כלל "הדבר מדבר בעד עצמו" – שמשמעותו שהנטל להוכיח שלא הייתה רשלנות עובר אל הצוות הרפואי.
הפיצוי במקרים אלו יכול לכלול:
- נזקי גוף ישירים (כאב, סבל, טיפולים רפואיים נוספים).
- אובדן כושר השתכרות.
- הוצאות רפואיות עתידיות.
- פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה.
פסיקה לדוגמה
בפסקי דין בישראל ובעולם נקבעו פיצויים גבוהים במיוחד לנפגעים, גם במקרים בהם הגוף הזר הוצא מיידית, וזאת בשל הפגיעה הקשה באמון המטופל ובתחושת הביטחון הבסיסית כלפי המערכת הרפואית.
סיכום
השארת גוף זר בגוף המטופל היא כשל חמור שמבחינה רפואית ניתן כמעט תמיד למנוע, ומבחינה משפטית מהווה עילה ברורה לתביעת רשלנות רפואית. ההקפדה על נהלי ספירה, שימוש באמצעי זיהוי ותיאום בין הצוותים הם אמצעים חיוניים למניעת מקרים אלה.
