הליכים דנטליים – מטיפולי שורש ועד השתלות – מתבצעים בסביבה עדינה ומוגבלת, המחייבת דיוק קפדני וזהירות רבה. השארת כלי עבודה שבור (כגון פצירה לטיפול שורש) או שאריות חומר מילוי החודרות מעבר לאזור המיועד – עלולה לגרום לנזק חמור ולעיתים בלתי הפיך.
במקרים רבים, מצב כזה נחשב לסטייה בולטת מסטנדרט הטיפול הרפואי המקובל, ומכאן שההכרה בו כרשלנות רפואית היא כמעט מובנת מאליה.
כיצד זה קורה בפועל?
- שבירת כלי טיפולי בתעלת השורש – לעיתים כתוצאה משימוש בכלי שחוק או מטכניקה לקויה.
- חדירת חומר מילוי מעבר לקצה השורש – העלולה לפגוע בעצב או ברקמות סמוכות.
- השארת חוטים, ספוגיות או חומרים זמניים לאחר ניתוח או טיפול חניכיים.
- אי־זיהוי בזמן אמת של חדירה או שבירה, בשל היעדר בדיקות הדמיה מספקות.
ההשלכות הבריאותיות האפשריות
- כאב מתמשך או חמור – לעיתים בעל אופי נוירופתי.
- זיהום כרוני באזור הטיפול, העלול להתפשט לרקמות נוספות.
- פגיעה עצבית – במקרה של חדירה לעצב הלסת או לעצב הלשון.
- ספיגת עצם או פגיעה מבנית בלסת.
- צורך בטיפולים חוזרים, ניתוחים לתיקון הנזק ולעיתים עקירת השן.
ההיבט המשפטי – מדוע זו לרוב נחשבת רשלנות?
השארת כלי עבודה או חומר זר בגוף המטופל היא אחת הדוגמאות המובהקות לסטייה מסטנדרט הטיפול הסביר, בדומה למקרים מוכרים בכירורגיה כללית (כמו השארת גזה או כלי ניתוח בבטן).
בתי המשפט רואים במקרים כאלה "רשלנות ברורה" (Res Ipsa Loquitur – "הדבר מדבר בעד עצמו") מאחר שמטבע הדברים מצב זה אינו אמור להתרחש אם ננקטו כל אמצעי הזהירות הנדרשים.
חובת ההסבר והדיווח
גם אם הכלי השבור או חומר המילוי אינם גורמים לנזק מיידי, חלה על הרופא חובה ליידע את המטופל באופן מלא ומיידי, להסביר את הסיכונים, ולהמליץ על טיפול מתאים להסרת הגורם הזר או למעקב הדוק. היעדר דיווח שקוף למטופל עשוי להוות עילה נפרדת לתביעה בגין פגיעה באוטונומיה.
הפיצוי האפשרי
במקרים בהם מוכח נזק, ניתן לתבוע פיצוי בגין:
- כאב וסבל
- הוצאות רפואיות וניתוחים לתיקון
- אובדן הכנסה או פגיעה בכושר ההשתכרות
- עזרת הזולת והוצאות נלוות
מתי זה לא ייחשב רשלנות?
לעיתים, שבירת כלי טיפולי בתעלת השורש היא סיבוך מוכר, במיוחד במבנה שן מורכב או בתעלה צרה וקעורה. אם הרופא פעל לפי הפרקטיקה המקובלת, נקט באמצעי זהירות סבירים, והכלי השבור לא גרם לנזק – ייתכן שבית המשפט יראה בכך סיכון מובנה ולא רשלנות.
מסקנה אסטרטגית
השארת כלי עבודה או חומר זר בחלל הפה היא לרוב מקרה ברור של רשלנות רפואית, בעיקר כאשר נגרם נזק פיזי או תחושתי למטופל. במקרה כזה, איסוף מיידי של תיעוד רפואי וצילומי הדמיה, לצד חוות דעת מומחה, הם צעדים חיוניים למימוש הזכויות המשפטיות.