טיפולי שיניים, במיוחד כאלה הכוללים חיתוך, קידוח או חדירה לרקמות, כרוכים תמיד בסיכון מסוים להתפתחות זיהום. במרבית המקרים, כאשר נשמרת הגיינה רפואית קפדנית ומבוצע מעקב נכון, הזיהום – אם מתרחש – קל ומטופל בקלות. אולם כאשר הזיהום חמור, מתפשט לרקמות סמוכות או גורם לנזק משמעותי, עולה השאלה: האם מדובר בסיכון טבעי של ההליך, או בתוצאה של רשלנות רפואית?
כיצד מתפתח זיהום לאחר טיפול שיניים?
- חדירה של חיידקים לאזור הטיפול בשל כלים לא מעוקרים כראוי.
- היעדר שימוש באמצעי חיטוי במהלך הפרוצדורה.
- מתן טיפול אנטיביוטי לא מתאים או באיחור.
- אי־זיהוי בזמן של סימני זיהום ראשוניים (נפיחות, אודם, כאב, הפרשה).
- חדירה של חומרי מילוי או שתלים לא סטריליים.
ההשלכות הבריאותיות של זיהום חמור
- כאב ונפיחות משמעותיים המגבילים את התפקוד.
- התפשטות הזיהום לרקמות הפנים, הצוואר או הסינוסים.
- סיכון לזיהום סיסטמי (אלח דם) – מצב חירום רפואי מסכן חיים.
- פגיעה קבועה בעצם הלסת או באיברים סמוכים.
- צורך בניתוחים לתיקון הנזק או בהסרת שתלים.
מתי זיהום חמור ייחשב לרשלנות רפואית?
כדי להוכיח רשלנות, יש להראות כי הרופא חרג מהסטנדרט המקובל:
- הפרת חובת הזהירות – לדוגמה:
- אי־שמירה על סטריליזציה של הכלים והסביבה.
- ביצוע ההליך ללא שימוש באמצעי הגנה מתאימים (כפפות, מסכה, חיטוי).
- אי־מתן טיפול אנטיביוטי במצבים המחייבים זאת.
- היעדר מעקב והנחיות למטופל לאחר הטיפול.
- נזק – הזיהום גרם לפגיעה ממשית וברורה.
- קשר סיבתי – ניתן להוכיח שהזיהום נגרם עקב התרשלות ולא בשל גורם חיצוני בלתי־צפוי.
חובת המעקב וההדרכה למטופל
גם אם ההליך בוצע בצורה מקצועית, לרופא יש חובה להדריך את המטופל כיצד לזהות סימני זיהום ולפנות מיידית לטיפול במידה והם מופיעים. היעדר הדרכה כתובה או בעל־פה עלול לחזק את טענת הרשלנות, במיוחד אם האיחור בטיפול החמיר את הנזק.
מתי הזיהום לא ייחשב לרשלנות?
- כאשר כללי הסטריליזציה נשמרו במלואם, אך המטופל לא פעל לפי הוראות הטיפול הביתי (למשל, אי־נטילת אנטיביוטיקה או היגיינה לקויה).
- במקרים נדירים של תגובה זיהומית חריגה למרות טיפול ומעקב תקינים.
- כאשר קיימים גורמי סיכון רפואיים אצל המטופל (סכרת לא מאוזנת, דיכוי חיסוני) והמטופל לא דיווח עליהם.
מסקנה אסטרטגית
זיהום חמור לאחר טיפול שיניים אינו בהכרח הוכחה לרשלנות, אך כאשר ניתן להראות שהרופא לא נקט באמצעים המקובלים למניעה, לא פעל במהירות עם הופעת הסימנים, או לא הדריך את המטופל – קיימת עילה משמעותית לתביעה. תיעוד מלא של מהלך הטיפול, ההנחיות שניתנו והפעולות שננקטו הוא מפתח להכרעה המשפטית.
