סקירה משפטית: זכויות נפגעים, חסינות ריבונית ומשמעות ההכרה בתמיכה בטרור
מאז חקיקתו של חוק פיצוי קורבנות טרור (פיצויים לדוגמה) בישראל, עלו קולות בזירה המשפטית הבינלאומית בנוגע להתאמתו של החוק לעקרונות המקובלים במשפט הבינלאומי הציבורי.
השאלה המרכזית:
האם מדובר בחוק שמחזק את עקרונות המשפט הבינלאומי – או בכזה שעלול לעמוד בסתירה להם?
במאמר זה נסקור את עקרונות הדין הבינלאומי הרלוונטיים, נבחן את נקודות ההשקה והחיכוך, ונדון בהשלכות של החוק בזירה הגלובלית.
עיקר החוק: פיצוי כספי ללא צורך בהוכחת נזק
חוק הפיצויים לדוגמה מאפשר לנפגעי פעולות איבה ולבני משפחותיהם לתבוע פיצויים אזרחיים מגוף או אדם שתיגמל את המחבל על מעשה הטרור – גם כאשר לא נגרם נזק כלכלי ישיר, וגם כאשר הנתבע לא השתתף בביצוע הפיגוע.
זהו חוק בעל מאפיינים עונשיים־הרעתיים, שמבקש להעביר מסר מוסרי וחברתי ברור: תמיכה בטרור אינה יכולה להישאר חסינה.
מה אומר הדין הבינלאומי על אחריות לתמיכה בטרור?
המשפט הבינלאומי מכיר מזה שנים בעקרון לפיו מדינות, ארגונים ואף יחידים עשויים לשאת באחריות למימון טרור, גם אם לא נטלו חלק בפעולה האלימה עצמה.
בפרט, קיימות אמנות והחלטות של גופים בינלאומיים רלוונטיים:
- אמנת האו”ם למניעת מימון טרור (1999) – אוסרת על העברת כספים מתוך כוונה שהם ישמשו למעשה טרור.
- החלטות מועצת הביטחון של האו"ם – בעיקר 1373 ו־2462 – שמחייבות מדינות לפעול למניעת מימון טרור, גם באמצעים משפטיים.
- בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) – הכיר באפשרות של אחריות מדינה על אי־מניעת טרור שמוצא ממנה.
- פסיקה במדינות מערביות – ארה"ב, קנדה, בריטניה ואחרות אישרו תביעות אזרחיות נגד מממנים ותומכים עקיפים בטרור.
מסקנה: המגמה הבינלאומית הולכת ומתרחבת – האחריות על תמיכה בטרור חורגת מהשדה הפלילי ונכנסת גם לעולמות האזרחיים.
האם החוק הישראלי סותר את עקרון החסינות הריבונית?
עקרון יסוד במשפט הבינלאומי הוא חסינות ריבונית, המונעת מתן סמכות שיפוט של מדינה אחת על מדינה אחרת.
עם זאת, במדינות רבות נמתח הגבול:
אם מדינה זרה מממנת טרור באופן שיטתי ובלתי חוקי, חלק מהשופטים רואים בכך חריגה מתחום החסינות – ממש כפי שלא ניתן לטעון לחסינות עבור פשעי מלחמה או פשעים נגד האנושות.
כך, למשל:
- בארה"ב: חוק JASTA מאפשר תביעות נגד מדינות זרות שתמכו בפיגועי טרור (כמו סעודיה לאחר 9/11).
- בישראל: החוק החדש לא מבטל חסינות – אך מאפשר להגיש תביעה, והפסיקה תבחן לגופו של עניין אם יש עילה לחריגה מהחסינות.
לכן, אין סתירה ישירה, אך בהחלט מתקיים דיון משפטי־עקרוני על האיזון בין ריבונות לבין אחריות על מימון אלימות פלילית־לאומנית.
האם מדובר בהפרת זכויות הנתבע?
הטענה שלפיה החוק פוגע בזכויות הנתבע (למשל: הזכות להליך הוגן, חזקת החפות, הגנה על שמו הטוב) מתקיימת – אך ברוב המקרים אינה עומדת במבחן המשפטי.
למה?
- מדובר בהליך אזרחי, לא פלילי – אין ענישה פלילית או מאסר.
- אין צורך בהרשעה פלילית – אך יש חובה להציג ראיות לתגמול בעד המעשה.
- הנתבע רשאי להגיש כתב הגנה, להביא עדים ולערער.
המסקנה: כל עוד נשמר ההליך ההוגן, אין פגיעה מהותית בזכויות הנתבע לפי הדין הבינלאומי.
סיכום: סתירה? לא. חידוד? בהחלט
החוק הישראלי החדש משתלב במגמה הבינלאומית להרחיב אחריות אזרחית על מימון ותמיכה בטרור.
הוא אינו סותר את הדין הבינלאומי – אך בהחלט מעמיק את השיח על גבולות החסינות, תפקידם של גופים אזרחיים, וחובתה של מדינה להגן על אזרחיה גם באמצעים משפטיים.
ישראל מצטרפת בכך למדינות מערביות נוספות שהבינו:
המלחמה בטרור אינה רק בשטח – אלא גם באולמות בתי המשפט.
במשרדנו אנו מלווים נפגעים גם בתיקים חוצי גבולות, בשיתוף פעולה עם מומחים לדין בינלאומי, ומנהלים תביעות מול גופים ועמותות בעלי פריסה עולמית.
רוצה לבדוק אם יש עילה לתביעה גם נגד גוף שפועל מחוץ לישראל? פנה אלינו לבדיקת היתכנות משפטית.
