דימום לאחר לידה (Postpartum Hemorrhage – PPH) הוא אחד המצבים המסוכנים ביותר ברפואה המיילדותית, ואחת הסיבות המובילות לתמותת יולדות בעולם. מצב זה מוגדר כאובדן דם של מעל 500 מ"ל בלידה וגינלית או מעל ל־1000 מ"ל לאחר ניתוח קיסרי, ובמקרים מסוימים יכול להוביל להלם תת-נפחי ולכשל רב-מערכתי.
כאשר דימום כזה אינו מטופל במהירות וביעילות, עלולה להתעורר שאלה משפטית – האם מדובר בנסיבות בלתי צפויות או ברשלנות רפואית של בית החולים והצוות המטפל.
גורמים נפוצים לדימום לאחר לידה
- אטוניה של הרחם (חוסר כיווץ מספק לאחר הלידה).
- קרעים בנרתיק, בצוואר הרחם או בפרינאום שלא תוקנו בזמן.
- שאריות שליה ברחם.
- הפרעות בקרישת הדם.
- פגיעה בכלי דם במהלך הלידה או הניתוח.
טעויות נפוצות בטיפול ובניהול המקרה
- אבחון מאוחר של היקף הדימום.
- חוסר ניטור מספק של סימנים חיוניים מיד לאחר הלידה.
- תגובה איטית במתן תרופות מכווצות רחם (כגון אוקסיטוצין).
- אי־ביצוע בדיקות דם דחופות לזיהוי ירידה בהמוגלובין או הפרעת קרישה.
- דחייה בהחלטה על התערבות ניתוחית לעצירת הדימום.
- חוסר תיאום בין צוותים (מיילדות, רופאי נשים, מרדים, כירורג).
ההשלכות האפשריות על היולדת
- הלם והידרדרות מהירה במצב ההכרה.
- צורך בעירויי דם מרובים.
- נזק לאיברים חיוניים עקב ירידה באספקת החמצן.
- כריתת רחם במקרים קיצוניים.
- מוות במצבים קיצוניים של חוסר שליטה בדימום.
ההיבט המשפטי – אחריות בית החולים
האחריות עשויה להתעורר כאשר ניתן להוכיח כי:
- לא בוצע ניטור מספק של היולדת לאחר הלידה.
- לא הופעלו פרוטוקולי טיפול בדימום חריג בהתאם לסטנדרט הרפואי.
- התגובה הייתה איטית או לא מתואמת בין חברי הצוות.
- לא היה ציוד זמין או תרופות נחוצות למקרה חירום.
בתי המשפט נוטים לראות בדימום לאחר לידה מצב חירום מוכר, שבו היערכות מוקדמת ותגובה מהירה הן חובה ברורה של המוסד הרפואי.
מסקנה
דימום לאחר לידה הוא מצב שניתן לחזות ולנהל בצורה יעילה כאשר הצוות ערוך ופועל על פי פרוטוקולים מוסדרים. טיפול לקוי או איחור בהתערבות עלולים להוות עילה מוצקה לתביעת רשלנות רפואית, עם אחריות ישירה לבית החולים.
