בענפי תעשייה, תחזוקה, לוגיסטיקה ושירותי שטח, שליחת עובד להביא חלקי חילוף היא משימה יומיומית.
כאשר במהלך השליחות מתרחשת תאונת דרכים – מתעוררת השאלה:
האם מדובר בתאונת עבודה המזכה בזכויות לפי חוק הביטוח הלאומי, או באירוע חיצוני שאינו קשור לעבודה?
ההגדרה המרכזית – "תוך כדי ועקב העבודה"
חוק הביטוח הלאומי מגדיר תאונת עבודה כאירוע שהתרחש "תוך כדי ועקב העבודה".
אם העובד יצא להביא חלקי חילוף בהוראת המעסיק, לצורך תיקון או תחזוקה הקשורים לעבודה, ובזמן העבודה – הרי שמתקיים קשר סיבתי ברור בין התאונה לבין העבודה.
מצבים שבהם ההכרה ברורה
- שליחה רשמית מהעסק, עם הוראות ברורות.
- נסיעה ברכב החברה או ברכב פרטי בפיקוח המעסיק.
- ביצוע המשימה בשעות העבודה ולצורך מיידי של העבודה.
גבולות ההכרה – מתי עלולה התביעה להידחות?
הביטוח הלאומי עשוי לדחות תביעה אם יוכח כי:
- העובד סטה מהותית מהמסלול לצרכים אישיים.
- הנסיעה התבצעה מחוץ לשעות העבודה, ביוזמת העובד וללא הוראה ישירה.
- החלקים נרכשו לצורך אישי ולא עבור מקום העבודה.
שילוב עם תביעת פלת"ד
אם התאונה הייתה תאונת דרכים במובן חוק הפלת"ד, ניתן לתבוע את מבטחת הרכב, בנוסף להכרה בביטוח לאומי.
עם זאת, הפיצוי ישוקלל כך שלא תתקבל כפילות תשלומים.
דוגמה מהפסיקה
בפסק דין מסוים, טכנאי שנשלח להביא משאבה לתיקון מכונה נפגע בתאונה בדרך למחסן הספק.
הביטוח הלאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה, שכן המשימה הייתה חלק מהתפקיד, למרות שהעובד עשה עצירה קצרה לקניית שתייה – שלא נחשבה סטייה מהותית.
לסיכום
משימות שנראות "שוטפות" בעבודה, כמו הבאת חלקי חילוף, עשויות להיחשב חלק בלתי נפרד מהתפקיד, ולכן גם תאונה בדרך לביצוען עשויה לזכות בהכרה כתאונת עבודה.
במשרדנו, אנו בוחנים כל מקרה לגופו, כדי להבטיח שהנפגע יקבל את מלוא הזכויות מהמוסד לביטוח לאומי ומחברת הביטוח.
