בדיקת חלבון עוברי (AFP) היא חלק בלתי נפרד מסקר שליש שני, ומטרתה לאתר סימנים מוקדמים למומים מולדים ובעיות התפתחות בעובר, כגון פגמים בצינור העצבי, תסמונות כרומוזומליות ומצבים של מצוקה תוך־רחמית.
כאשר מתרחשות טעויות בפענוח התוצאות או כאשר הרופא נמנע מהפניה להמשך בירור חרף ממצא חריג – עלול להיגרם נזק חמור, הן לעובר והן להורים, ולעיתים גם לקום עילת תביעה בגין רשלנות רפואית.
חובת הצוות הרפואי בבדיקות חלבון עוברי
- ביצוע הבדיקה במועד – לרוב בין השבועות 16–20 להריון, כדי להבטיח דיוק מרבי.
- פענוח נכון של התוצאות – התייחסות לערכי MoM (Multiple of Median) תוך התאמתם לגיל ההריון, משקל האם, מצב בריאותי ורקע רפואי.
- הצלבת מידע עם בדיקות נוספות – אולטרסאונד, בדיקות סקר נוספות ותיק רפואי.
- הפניה מיידית להמשך בירור – כגון סקירה מורחבת, ייעוץ גנטי או בדיקות פולשניות (מי שפיר/סיסי שליה) במקרה של תוצאה חריגה.
סוגי טעויות נפוצות
- אי־זיהוי ערכים חריגים עקב חישוב שגוי של גיל ההריון או משקל האם.
- הסתמכות בלעדית על הבדיקה מבלי להתחשב בגורמי סיכון נוספים.
- פענוח לקוי של ערכים גבוליים – התעלמות מסימנים שעשויים להצביע על צורך במעקב הדוק.
- אי־תיעוד והעברת המידע ליולדת, מה שמונע ממנה את האפשרות לבחור בבדיקות נוספות.
ההשלכות האפשריות של רשלנות
- החמצת גילוי מוקדם של מומים מולדים שניתן היה לאתר בשלב ההריון.
- העמקת הפגיעה הרפואית – אי־היערכות ללידה בסיכון גבוה או התערבות ניתוחית.
- פגיעה בזכות להחליט – מניעת אפשרות לקבלת החלטה מושכלת לגבי המשך ההריון.
ההיבט המשפטי
כדי להוכיח רשלנות רפואית בבדיקת חלבון עוברי, יש להראות כי:
- הצוות הרפואי פעל בניגוד לסטנדרט המקובל בפענוח תוצאות ובמעקב.
- היה קשר סיבתי בין המחדל לבין הנזק שנגרם.
- אילו בוצע בירור מתאים בזמן, ניתן היה למנוע או להפחית את הנזק.
בתי המשפט בישראל כבר קבעו במספר פסקי דין כי החמצת הפניה להמשך בירור לאחר תוצאה חריגה בבדיקת חלבון עוברי עשויה להוות רשלנות המזכה בפיצוי, במיוחד כאשר נגרם נזק שניתן היה למנוע.
מסקנה אסטרטגית
בדיקת חלבון עוברי היא כלי סקר חשוב אך מוגבל, ולכן חובת הצוות הרפואי היא לא רק לבצע ולפענח אותה כראוי, אלא גם לראות בה נקודת זינוק להמשך בירור במידת הצורך. כאשר הפענוח שגוי או ההפניה מתעכבת – המשמעות עלולה להיות קריטית, הן רפואית והן משפטית.
