מעקב רציף אחר דופק העובר בלידה נחשב לאחד הכלים המרכזיים להבטחת שלומו של היילוד. באמצעות ניטור קרדיאוטוקוגרפי (CTG) ניתן לזהות מצוקה עוברית בזמן אמת ולנקוט בפעולות מיידיות להצלת חייו או למניעת נזק מוחי קבוע. כשל בביצוע המעקב, או התעלמות מסימנים חריגים, עלולים להוביל לפגיעות חמורות ואף לאובדן חיי העובר.
מטרת המעקב
במהלך הצירים, הדופק העוברי משמש אינדיקציה לרמת החמצון בדם ולמצבו הכללי של העובר. שינויים בקצב הלב, כגון האטות חוזרות או ירידה מתמשכת, עשויים להצביע על:
- ירידה באספקת החמצן עקב לחיצה על חבל הטבור.
- היפרדות שליה.
- מצוקה עוברית ממושכת.
טעויות נפוצות במעקב
- ניטור לא רציף במקרים המחייבים השגחה רציפה.
- חיבור לא נכון של המוניטור, הגורם לנתונים שגויים.
- חוסר מיומנות בפענוח פלט ה־CTG.
- התעלמות מתרשימי דופק המעידים על מצוקה.
- עיכוב בהזעקת רופא מומחה או בקבלת החלטה על ניתוח קיסרי חירום.
ההשלכות האפשריות על העובר
- פגיעה מוחית עקב חוסר חמצן (Hypoxic Ischemic Encephalopathy).
- שיתוק מוחין (Cerebral Palsy).
- נזק נוירולוגי קבוע.
- במקרים חמורים – מוות עוברי תוך רחמי.
ההיבט המשפטי – מתי זו רשלנות רפואית?
רשלנות במעקב תתבטא כאשר הצוות הרפואי לא פעל לפי הסטנדרט המקובל, למשל:
- לא ביצע ניטור רציף במצבים בסיכון גבוה.
- לא פעל לפי פרוטוקולים לטיפול במצוקה עוברית.
- לא תיעד כראוי את ממצאי המעקב והפעולות שננקטו.
בפסיקה נקבע כי כאשר ניתן היה לזהות סימני מצוקה עוברית ולפעול מיידית אך הצוות לא עשה זאת – האחריות לנזק רובצת על המוסד הרפואי.
מסקנה
ניטור דופק העובר בצירים אינו פעולה טכנית בלבד, אלא משימה קריטית המחייבת ערנות, מומחיות ותגובה מהירה. כל סטייה מהנוהל המקובל עלולה לעלות בחיי העובר או בבריאותו, ולהוות עילה לתביעת רשלנות רפואית.
