בישראל, תקופת ההתיישנות להגשת תביעת רשלנות רפואית היא 7 שנים מיום האירוע או מהיום שבו נודע לניזוק על הנזק, המאוחר מביניהם. עם זאת, מומלץ לפעול מוקדם ככל האפשר.

הביאו את כל התיעוד הרפואי הרלוונטי, כולל רשומות רפואיות, צילומי רנטגן, תכתובות עם הרופא המטפל, קבלות על תשלומים, ותיעוד של הנזק שנגרם.

גובה הפיצוי נקבע על פי מספר גורמים, כולל חומרת הנזק שנגרם, עלויות הטיפול הנדרשות לתיקון הנזק, אובדן הכנסה (אם רלוונטי), וכאב וסבל. בנוסף, נלקחים בחשבון גורמים כמו גיל המטופל והשפעת הנזק על איכות חייו.

המקרים הנפוצים ביותר כוללים טיפולי שורש לא מוצלחים, זיהומים לאחר טיפול, נזק לעצב במהלך טיפול שיניים, ושתלים דנטליים כושלים. בנוסף, אבחון שגוי של מחלות חניכיים או סרטן הפה יכול גם להיחשב כרשלנות רפואית חמורה.

משך הזמן משתנה ממקרה למקרה. תיקים פשוטים יחסית עשויים להסתיים תוך שנה-שנתיים, בעוד תיקים מורכבים עלולים להימשך מספר שנים. רבים מהמקרים מסתיימים בפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט, מה שעשוי לקצר את התהליך.

ניתן להגיש תביעה גם אם הרופא כבר אינו עובד במרפאה. במקרים רבים, התביעה מוגשת גם נגד המרפאה עצמה או נגד חברת הביטוח של הרופא.

בישראל, תקופת ההתיישנות להגשת תביעת רשלנות רפואית היא בדרך כלל שבע שנים מיום האירוע או מהיום בו נודע למטופל על הנזק. עם זאת, חשוב לפעול מהר ככל האפשר כדי לשמר ראיות ולהגדיל את סיכויי ההצלחה של התביעה.

לא כל סיבוך או תוצאה לא רצויה נחשבים לרשלנות רפואית. ישנם סיכונים מסוימים הקיימים בכל הליך רפואי, גם כאשר הטיפול מבוצע בצורה מקצועית ונכונה. רשלנות רפואית מתרחשת כאשר הרופא סוטה מסטנדרט הטיפול המקובל וגורם נזק שניתן היה למנוע.