חוסר חמצן לעובר (היפוקסיה עוברית) הוא אחד הגורמים המרכזיים לנזק מוחי בלידה, לרבות שיתוק מוחין (CP) ופגיעות נוירולוגיות אחרות. מצב זה עלול להתרחש במהלך ההיריון, בלידה עצמה, או בשעות שלאחריה. כאשר קיימת טענה לרשלנות רפואית, נדרשת הוכחה כי המעקב והטיפול של הצוות הרפואי לא עמדו בסטנדרט המקובל וכתוצאה מכך נגרם נזק שניתן היה למנוע.


מהן הסיבות העיקריות לנזקי חמצן לעובר?


מה צריך להוכיח בתביעה?

  1. קיום חובת זהירות
    הצוות הרפואי חב חובת זהירות כלפי האם והעובר – חובה זו כוללת אבחון, ניטור ומתן טיפול במועד.
  2. הפרת חובת הזהירות
    יש להראות שהצוות פעל בניגוד לסטנדרט הרפואי המקובל – לדוגמה, אי־פענוח נכון של מוניטור, עיכוב בביצוע ניתוח קיסרי, או מתן טיפול תרופתי שגוי.
  3. קשר סיבתי
    יש להוכיח כי הפרת החובה היא שגרמה לנזקי החמצן – למשל, כי תגובה מהירה הייתה מונעת את הפגיעה המוחית.
  4. היקף הנזק
    תיעוד מלא של הנזק שנגרם לעובר, כולל חוות דעת רפואיות, בדיקות הדמיה (MRI מוח) ודוחות רפואיים המצביעים על פגיעה כתוצאה מהיפוקסיה.

האתגרים המשפטיים


סיכום

בתביעות בגין נזקי חמצן לעובר, המפתח הוא הוכחת רצף האירועים והקשר הסיבתי בין ההתרשלות לבין הפגיעה. איסוף ראיות רפואיות מוקדם, קבלת חוות דעת מומחים וניהול משפטי מקצועי – יכולים לעשות את ההבדל בין תביעה שנדחית לבין פיצוי משמעותי למשפחה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תביעת הענק הראשונה לפיצוי קורבנות טרור הוגשה כמתוכנן ונפתח הרישום לתביעה הבאה.