מבוא
פיזיותרפיסטים עוסקים יום-יום בשיקום ובטיפול גופני באחרים, אך לעיתים העומסים הפיזיים של עבודתם פוגעים דווקא בהם עצמם. אחת הפגיעות הנפוצות והכואבות בקרב פיזיותרפיסטים היא דלקת במרפקים, בעיקר בצורת Epicondylitis – דלקת בגידים הנקשרים למרפק החיצוני (Tennis Elbow) או הפנימי (Golfer’s Elbow). מדובר בפציעה שמקורה במיקרו-טראומה מצטברת, תוצאה של תנועות חוזרות, הפעלת כוח נגד התנגדות ומשקל גוף המטופל, ומנחים לא טבעיים — ועלולה להתפתח לפגיעה כרונית שתצדיק אחוזי נכות ואף תביעת פיצויים.

מהם מנגנוני הפגיעה השכיחים?

1. לחץ חוזר על שרירי האמה והמרפק
   • בטכניקות טיפוליות רבות, הפיזיותרפיסט מפעיל כוח מתמשך עם שורש כף היד והאמה — פעולה שמעמיסה שוב ושוב על הגידים המחוברים למרפק.
2. תנועות חוזרות בתנוחות קצה
   • תרגול, פאסיביזציה ומתיחות חוזרות של מטופלים יוצרים עומס על מפרק המרפק בתנועה לא טבעית.
3. הפעלת לחץ ישיר עם הידיים
   • מגע עמוק (deep tissue), לחיצות, הנעות מפרקים ומניפולציות – כולם דורשים הפעלת כוח בתנוחת זרוע מאומצת.
4. עומס סטטי לאורך זמן
   • החזקת מטופלים, ייצוב איברים או ביצוע טיפול בזמן שהמרפק בכיפוף/פשיטה קבועים – יוצרים עומס שאינו מאפשר לגיד להתאושש.

כיצד משפיע הנזק על תפקוד יומיומי ולאורך זמן?

1. כאב חד וממוקד באזור המרפק
   • כאב מופיע בעת ביצוע תנועה או לחיצה – בעיקר בעת הרמה, סיבוב פרק כף היד, לחיצה על משטח או סחיטה.
2. הקרנה לאורך האמה או מעלה לכתף
   • לעיתים מופיעה תחושת שריפה, הקרנה או כאב מתמשך לאורך הזרוע.
3. חולשה באחיזה
   • אחיזת חפצים (בקבוק, ידית, משקולת) עלולה להיות מלווה בכאב או חולשה – גם בפעולות פשוטות.
4. ירידה בכושר העבודה
   • פיזיותרפיסטים רבים מוותרים על סוגי טיפולים הדורשים מאמץ ביד, מצמצמים שעות עבודה, או משנים את תחום עיסוקם לחלוטין.

דרכי האבחון המתקדמות

1. בדיקה קלינית
   • בדיקות תפקודיות כמו Cozen's test או Mill’s test מאתרות את מקור הכאב, כיוונו ועוצמתו.
2. אולטרסונוגרפיה של המרפק
   • מאפשרת לזהות קרעים חלקיים בגידים, דלקת, עיבוי גיד, הסתיידויות מקומיות או הצטברות נוזלים.
3. MRI
   • משמש במקרים מורכבים או ממושכים, ומראה שינויים דלקתיים עמוקים בגידים וברקמות הסובבות.
4. EMG/NCS
   • משמשים לשלילת מעורבות עצבית אם יש סימנים נלווים של נימול או הקרנה ליד.

כיצד מעריכים את אחוזי הנכות?

1. נכות רפואית לפי תקנות הביטוח הלאומי
   • נקבעת לפי היקף התסמינים, השפעתם על תפקוד היד, וממצאי בדיקה:
     • דלקת פעילה עם מגבלה זמנית – 5%–10%
     • דלקת כרונית עם הפרעה בתפקוד – 10%–20%
     • מגבלה קשה בתנועה, צורך בהתערבות ניתוחית – 25%–30% ואף יותר
2. נכות תפקודית
   • משקפת את הפגיעה ביכולת להמשיך בעבודה הטיפולית עצמה.
   • פיזיותרפיסט שלא מסוגל עוד לבצע טיפולים ידניים או לנייד מטופלים – עשוי להיחשב לבעל נכות תפקודית גבוהה, גם אם נכותו הרפואית בינונית.
3. חוות דעת רפואית תעסוקתית
   • קובעת את הקשר בין תנאי העבודה והפגיעה, מעריכה את הפגיעה בכושר ההשתכרות, וממליצה על אחוזי נכות כוללים.

תביעת פיצויים – כיצד זה מתבצע?

1. הכרה כפגיעת עבודה מסוג מיקרו-טראומה
   • אין צורך באירוע חד-פעמי – די בכך שיוכח רצף של פעולות חוזרות ויומיומיות שגרמו לנזק מצטבר.
2. תנאים להכרה:
   • תיעוד רפואי עקבי (רצוי ממועד הופעת התסמינים)
   • פירוט תנאי העבודה והתנועות החוזרות
   • חוות דעת של אורתופד תעסוקתי
3. מרכיבי הפיצוי האפשריים:
   • נכות רפואית/תפקודית – מזכה בקצבה או מענק
   • אובדן כושר עבודה – זמני או קבוע
   • הוצאות רפואיות – טיפולים, קלינאות תקשורת, ציוד עזר
   • כאב וסבל – בהתאם לפגיעה באיכות החיים

סיכום

דלקת במרפק אצל פיזיותרפיסטים היא לא רק תסמין מטריד — אלא פגיעה של ממש בכלי העבודה העיקרי של המטפל: גופו. מדובר בנזק מצטבר שמוכר כפגיעה תעסוקתית, וניתן וצריך למצות בגינו את מלוא הזכויות. תיעוד נכון, אבחנה מקצועית וחוות דעת רפואית מדויקת יכולים להבטיח הכרה, פיצוי, ולעיתים – גם שינוי קריירה בטוח ומכובד.