כאשר האימון הקבוע הופך לעומס גופני מתמשך
מבוא
שירות צבאי, במיוחד ביחידות קרביות או לוחמות, חושף את החיילים לעומסים פיזיים חריגים: נשיאת משקל כבד, ריצה בשטח לא אחיד, קפיצות, כריעות ועמידה ממושכת. עומסים אלו משפיעים בעיקר על הברכיים ועמוד השדרה המותני (הגב התחתון) – שני אזורים רגישים במיוחד למאמץ חוזר. כאשר אין מנוחה מספקת או התאמה גופנית, נוצרת טראומה חוזרת (מיקרו-טראומה), שבמקרים רבים מתפתחת לדלקות, שחיקת סחוס, פריצות דיסק או שברי מאמץ.
הכרה מוקדמת בפגיעה וטיפול נכון עשויים למנוע החמרה. לעיתים, כשהפגיעה הופכת כרונית, יש צורך בהכרה מצד משרד הביטחון או המוסד לביטוח לאומי והגשת תביעת נכות.
מנגנוני הפגיעה השכיחים
- נשיאת משקלים כבדים (אפוד, מים, נשק, ציוד לחימה)
- גורמת לעומס מצטבר על הגב התחתון, מפרקי הירך והברכיים, במיוחד בזמן הליכה בשטח או ריצה.
- ריצה וקפיצה על משטחים לא אחידים
- יוצרת פגיעות זעזוע חוזרות על הסחוס והעצמות של הברך והעמוד השדרה המותני.
- תנוחות קבועות במארבים, תרגולות או תנועה בכלים צבאיים
- כגון כריעה, שכיבה ממושכת או עמידה מתוחה – מגבירות שחיקה של הדיסקים הבין-חולייתיים והסחוס בברכיים.
- חוסר זמן התאוששות בין מאמצים
- מוביל לכך שהגוף לא מספיק לתקן נזק מיקרוסקופי מצטבר, מה שמוביל להחמרה קבועה.
כיצד משפיעה הפגיעה על התפקוד היומיומי?
- כאבים כרוניים בברכיים ובגב תחתון
- מחמירים לאחר מאמץ, אך מופיעים גם במנוחה או לאחר שינה.
- נוקשות, צליעה או הגבלה בתנועה
- משפיעים על ההליכה, הריצה, העלייה במדרגות ויכולת תפקוד בסיסית.
- תשישות גופנית, קושי לעמוד זמן ממושך
- פוגעים באורח החיים, בתפקוד בצבא וגם בשירות האזרחי לאחר מכן.
- צורך בטיפולים מתמשכים
- כולל פיזיותרפיה, תרופות נוגדות דלקת, ולעיתים אף ניתוחים.
דרכי האבחון המתקדמות
- בדיקה קלינית אורתופדית
- הערכת טווחי תנועה, כאב, תגובת מפרקים, בדיקות תפקוד של הגב והברכיים.
- MRI של הגב התחתון / הברכיים
- מאפשר לאתר פריצות דיסק, קרעים במיניסקוס, דלקות ברצועות או שחיקת סחוס.
- צילומי רנטגן
- מאפשרים לראות שינויים ניווניים, ירידה בגובה דיסק, סימנים לשברים ישנים או תהליכים דלקתיים בעצם.
- בדיקות הולכה עצבית (EMG)
- כאשר יש נימול או הקרנה לרגליים – מאפשר לאתר לחץ עצבי מהגב התחתון.
- בדיקות תפקוד ועמסה (Stress Tests)
- בודקות את התגובה הפיזית של המפרק תחת מאמץ או תנועה.
כיצד מעריכים את אחוזי הנכות?
- נכות רפואית לפי תקנות משרד הביטחון או הביטוח הלאומי
- מבוססת על תפקוד מפרקי, עוצמת הכאב, קיום ממצאים אובייקטיביים ויכולת תנועה:
- כאבים בלבד או מגבלה קלה – 5%–10%
- פריצת דיסק, שינויים ניווניים או דלקות כרוניות – 10%–30%
- הגבלה חמורה, אובדן תפקוד חלקי או ניתוחים חוזרים – 30% ומעלה
- מבוססת על תפקוד מפרקי, עוצמת הכאב, קיום ממצאים אובייקטיביים ויכולת תנועה:
- נכות תפקודית
- נבחנת לפי מידת הפגיעה בכושר העבודה או השירות.
- חייל שלקה בכאבים קבועים שמונעים ממנו לבצע פעילות גופנית או לעמוד במשימות קרביות – ייחשב כבעל נכות תפקודית גבוהה.
- חוות דעת מומחים
- כוללות ניתוח של הקשר הסיבתי בין תנאי השירות לפגיעה, ובחינת השפעתה על התפקוד הכללי.
תביעת פיצויים – מתי וכיצד?
- הכרה בפגיעה כתוצאה ממיקרו-טראומה בצבא
- פגיעה מתמשכת הנגרמת מפעילות יומיומית במסגרת השירות הצבאי, ולא מאירוע בודד.
- מה נדרש לצורך התביעה?
- תיעוד רפואי סדיר מתקופת השירות או זמן קצר לאחריו
- חוות דעת רפואית-אורתופדית שמוכיחה קשר סיבתי
- פירוט מלא של תפקיד, עומסי פיזיים וסוגי פעילות במהלך השירות
- מסלולי פיצוי אפשריים:
- הכרה כנכה צה"ל – במשרד הביטחון
- תביעה אזרחית לביטוח לאומי – במידה והשירות לא היה קרבי או הפציעה לא הוכרה
- אחוזי נכות רפואית ותפקודית – קובעים את גובה הקצבה או המענק
- הוצאות רפואיות, טיפולים, ניתוחים ואובדן כושר עבודה
סיכום
חיילים חשופים לפגיעות אורתופדיות מצטברות עקב עומס מתמשך על הברכיים והגב התחתון. אלו אינן פציעות פתאומיות, אך הן בעלות פוטנציאל לנזק משמעותי ארוך טווח. טיפול רפואי נכון, תיעוד מקצועי והכרה מצד הגופים הרלוונטיים מאפשרים לחיילים לשקם את גופם – ולממש את זכויותיהם במלואן.
