מהפכת האחריות האזרחית: בין מימון טרור לפשיעה אידיאולוגית ולאומנית
חקיקתו של חוק פיצוי קורבנות טרור בשנת 2024 פתחה פתח חדש בעולם המשפט הישראלי: תביעות אזרחיות נגד מי שתיגמל מחבלים, גם אם לא נטל חלק בפיגוע, לא יזם אותו, ולא פעל באלימות.
מדובר בהרחבת אחריות משפטית על יסוד של תמיכה, מימון או הוקרה, גם כאשר זו נעשית בעקיפין.
כעת, גוברת השאלה:
האם עקרונות החוק עשויים לשמש כבסיס לתביעות בתחומים אחרים – כגון פשיעה לאומנית, אלימות פוליטית, שנאה אידיאולוגית או גזענות אלימה?
במילים אחרות – האם נולד כאן תקדים רחב בהרבה מהתחום הביטחוני?
עקרונות החוק הרלוונטיים להרחבה
החוק מבוסס על מספר יסודות עקרוניים שניתן ליישם גם בתחומים אחרים:
- אחריות אזרחית למימון אלימות – גם אם אינו משתתף בפועל, התומך בתגמול נשא באחריות.
- פיצוי לדוגמה – ללא הוכחת נזק כלכלי ישיר, אלא כהוקעה ציבורית והרתעה.
- ראיות נסיבתיות – אין חובה להוכיח קשר ישיר – די בדפוס פעולה מובהק.
- גישה אלטרנטיבית לצדק – מסלול אזרחי שבו הקורבן יכול לתבוע גם אם אין כתב אישום פלילי.
עקרונות אלו אינם ייחודיים רק לטרור, וניתן לדמיין יישום מקביל במצבים של שנאה לאומנית או אלימות פוליטית.
תחומים נוספים שאליהם עשויה ההלכה להתרחב
1. פשיעה לאומנית או גזענית
נפגעים מאלימות מצד קבוצות אידיאולוגיות – יהודיות, ערביות או אחרות – עשויים לטעון כי עמותה או גוף מסוים עודד, תיגמל או הוקיר את המבצע, גם אם לא השתתף בעצמו.
דוגמה:
עמותה שמעבירה תמיכה שיטתית למשפחות של מבצעי פשעי שנאה (למשל: הצתת בתים, תקיפות על רקע גזעי) – עשויה להיחשף לתביעה אזרחית במודל דומה.
2. הסתה לפגיעה באזרחים
אם גוף או אדם תומך פומבית במבצעי אלימות, מזכיר את שמם, מצדיק את המעשה ואף גובה תרומות עבורם – ניתן יהיה לטעון שהוא הפך חלק ממנגנון תגמול מוסרי/חברתי המעודד תקיפה.
גם אם אין תגמול כספי ישיר – עצם העידוד עשוי להוות "תגמול אידיאולוגי" שמחזק את הפוגעים.
3. מימון של קבוצות קיצוניות
כאשר ברור כי תרומה כספית משמשת לחיזוק פעילות של קבוצה שמבצעת פגיעה אידיאולוגית באוכלוסיות שלמות (למשל: להט״בים, נשים, מיעוטים), עשויה להיווצר עילה משפטית דומה:
תביעה אזרחית נגד מממן האלימות – גם בלי קשר ישיר לנפגע.
האתגרים המשפטיים
- החוק כיום מוגבל ל"מעשה טרור" כהגדרתו – הרחבתו דורשת חקיקה או פרשנות חדשנית.
- יידרש איזון עדין בין חופש הביטוי לבין מניעת עידוד לפגיעה.
- קביעת גבול ברור בין "הבעת תמיכה רעיונית" לבין "תגמול בפועל" אינה פשוטה.
אך עם פסקי דין תקדימיים שיגדירו קריטריונים – עשויה להתגבש דוקטרינה אזרחית חדשה לאחריות תומכים באלימות אידיאולוגית.
מסקנה: תחילתו של מודל חדש
חוק הפיצויים לדוגמה מהווה ציון דרך משפטי שפורץ את גבולות האשמה הפלילית הקלאסית.
הוא מציב מודל שאינו שואל רק "מי פגע?" – אלא גם:
"מי עודד? מי שילם? מי חיזק?"
אם המודל יתפוס, ייתכן שנראה בשנים הקרובות תביעות אזרחיות גם כנגד תומכי פשיעה לאומנית, גזענית או אידיאולוגית, והרחבה של המאבק באלימות – מהזירה הפלילית אל המשפט האזרחי.
במשרדנו אנו עוקבים מקרוב אחרי התפתחויות אלה, ומלווים לקוחות גם במקרים שממוקמים על התפר שבין טרור, שנאה, ותמיכה עקיפה באלימות.
יש לכם מקרה גבול? רוצים לדעת אם ניתן לפעול גם בתחום אחר? פנו אלינו לייעוץ ראשוני.
