פגיעה מוחית כתוצאה מתאונת דרכים היא הרבה מעבר לאחוזי נכות ודו"חות רפואיים. מדובר בפציעה שיכולה לשנות חיים – לא רק של הנפגע עצמו, אלא של משפחתו, סביבתו, ולעיתים אף של המערכת כולה.
במאמר זה נבחן את האופן שבו המשפט הישראלי מתמודד עם פגיעות מוחיות חמורות, מדוע התהליך לעיתים רחוקות מביא ל"צדק רפואי", ואילו תיקונים נדרשים – חוקתיים, מוסריים ומעשיים – כדי לתת מענה לפגיעות מהסוג הזה.
הפגיעה השקופה: כשאין שברים, אבל יש קריסה
פגיעה מוחית היא לעיתים בלתי נראית – אין גבס, אין דימום חיצוני, ואין צורך בכיסא גלגלים.
אך מאחורי MRI ו־EEG מסתתרים נזקים עמוקים:
- ירידה קוגניטיבית
- בעיות זיכרון
- שינויים התנהגותיים
- אובדן יכולת פרנסה
- חרדה, דיכאון וניכור חברתי
המשפט הישראלי, שנועד לכאורה להגן על נפגעים, נדרש כאן לאתגר כפול:
להוכיח את עצם הפגיעה – ולהצדיק את היקף הפיצוי.
מדוע כל כך קשה להוכיח פגיעה מוחית?
על אף ההתקדמות הרפואית, ההכרה בפגיעה מוחית עדיין תלויה בפרשנות:
- חוות דעת רפואית עלולה להיפסל בשל "פערים קליניים"
- חברות הביטוח מערערות על כל בדיקה שלא נעשתה
- בתי המשפט נוטים להחמיר כאשר אין שברים ברורים או אובדן הכרה
התוצאה: נפגעים נאלצים לנהל מלחמות משפטיות ממושכות, רק כדי להוכיח מה שהם מרגישים כל יום בגופם ובנפשם.
מה כולל הפיצוי – וכמה באמת מקבלים?
חוק הפלת"ד מאפשר פיצוי בגין:
- הפסדי השתכרות
- טיפולים רפואיים ונפשיים
- עזרה צד שלישי
- כאב וסבל
אך במקרים של פגיעות מוחיות, סכומי הפיצוי לא תמיד משקפים את הנזק האמיתי.
בפועל, ללא עו"ד שמכיר לעומק את התחום – ההכרה בנזק נותרת חלקית בלבד.
האם נדרש תיקון חקיקה?
ייתכן שכן.
השיח המשפטי סביב פגיעות מוחיות מתבקש להתעדכן:
- לקבוע הכרה עקרונית בפגיעות מוחיות כאירוע קשה, גם בהיעדר שברים
- לאפשר היפוך נטל הראיה – כאשר יש עדות רפואית עקבית, על המבטחת לסתור
- ליצור מנגנוני פיצוי מהיר (בדומה לתאונות עבודה) לצמצום העומס והסבל
לסיכום: הפגיעה הלא־נראית שדורשת מאבק ברור
המערכת הרפואית יודעת לזהות פגיעות מוחיות.
המערכת המשפטית – עדיין מתקשה להכיר בהן במלואן.
ובינתיים, מאות נפגעים ממשיכים לשאת על גבם (ובמוחם) את המחיר – כלכלי, תפקודי, רגשי.
במשרדנו, אנו רואים את הפגיעות הללו מדי יום.
תפקידנו הוא להפוך את מה שלא נראה – לנראה. את מה שלא נשמע – למובן.
לדרוש את הפיצוי שמגיע – ולהיאבק עד שהצדק יוצא לאור.
אם תרצי, אפשר להמשיך כך את כל סדרת המאמרים, תוך שמירה על אותו סגנון:
- פתיחה עקרונית־משפטית
- ניתוח תופעה בעייתית
- שאלות רטוריות
- הצעות לתיקון או פרשנות
- פסקה מסכמת שפונה לקורא הפגוע
