כשאדם נפגע בתאונת דרכים קשה, אחת השאלות המרכזיות בחישוב הפיצוי היא:
כמה כסף הוא הפסיד – וכמה עוד יפסיד בעתיד?
אבל מה קורה כשנכנסים לפרטים?
מהו הבסיס לחישוב הפיצוי כשמדובר בשכיר עם תלוש מסודר – לעומת עצמאי שמכניס, מוציא, מצהיר… ולפעמים גם לא?
במאמר זה נבחן את ההבדלים המהותיים בגישת הפסיקה כלפי נפגעים שכירים ונפגעים עצמאיים, את היתרונות והחסרונות של כל מבנה תעסוקתי – ונשאל:
האם שיטת הפיצויים בישראל מתאימה למציאות הכלכלית החדשה של שוק העבודה?
שכיר – היתרון בראיות
כאשר הנפגע הוא שכיר, בית המשפט יכול להישען על:
- תלושי שכר עקביים
- אישורים מהמעסיק
- טפסי 106
- קביעות או ותק במקום העבודה
לרוב, מספיק להציג את ממוצע השכר ב־12 החודשים שקדמו לתאונה, ובית המשפט יחשב את אובדן ההכנסה על בסיס זה, תוך שקלול של נכות רפואית ותפקודית.
שורת תחתונה:
השכיר נהנה ממבנה ראייתי חזק, שלרוב לא מעורר מחלוקת.
עצמאי – אתגרי ההוכחה
כאשר מדובר בעצמאי, התמונה מורכבת בהרבה:
- ההכנסה אינה קבועה
- יש הוצאות עסקיות שמקטינות את הרווח
- לעיתים קיימת פעילות חלקית, עונתית או מזדמנת
- הדיווח אינו תמיד מדויק (ולעיתים גם לא מוצהר)
כדי לקבל פיצוי מלא, העצמאי נדרש:
- להציג דוחות מס לשנים האחרונות
- להפריד בין הכנסות ברוטו לנטו
- להראות מגמה של גידול (או ירידה) בפעילות
- להסביר פערים, עיכובים, חופשות, הוצאות חריגות ועוד
ולעיתים קרובות – להוכיח מה היה יכול להיות לו לא הייתה תאונה.
גמישות השופטים מול מגבלות ההוכחה
בתי המשפט מכירים בקושי, ולעיתים מאפשרים:
- שימוש בעדויות אישיות או הצהרות רו"ח
- השוואה לשכר הממוצע במשק או במקצוע דומה
- חישוב גלובלי ולא אקטוארי
- קביעת שכר פוטנציאלי לפי גיל, רקע, צפי הכנסה
אבל… ככל שהנתונים מעורפלים יותר – כך הפיצוי מצטמצם.
הספק פועל לרעת הנפגע.
האם זה הוגן?
טענות נגד הגישה הנוקשה:
- עצמאים לרוב עובדים יותר שעות – אך מתקשים להוכיח זאת
- המדינה מעודדת יזמות – אך לא תומכת בעצמאיים ברגע האמת
- גם שכירים "מחתימים כרטיס" – אך לא תמיד ממצים את יכולת ההשתכרות
- מבנה כלכלי לא אמור לפגוע בזכות לפיצוי בגין נזק גוף
מנגד:
- היעדר תיעוד שיטתי פוגע ביכולת לאמוד את הנזק
- הפיצוי מבוסס על שיקולי הוכחה – לא על תחושת צדק
- יש חשש לניפוח דרישות בתביעות עצמאיים
שוק העבודה משתנה – והמשפט צריך להדביק את הקצב
כיום יותר ישראלים פועלים כפרילנסרים, יזמים, ספקים זמניים או עובדים היברידיים.
אבל שיטת הפיצוי – עדיין בנויה על דיכוטומיה של "שכיר מול עצמאי".
יש צורך בגישה חדשה:
- הכרה ב"שכר פוטנציאלי" כמסגרת להערכת הפסד
- כלים טכנולוגיים לאימות הכנסות לא מוצהרות
- הנחיות ברורות לרואי חשבון בשלב איסוף הנתונים
- מדדים ענפיים קבועים לפיצוי מינימלי
לסיכום: עצמאי ≠ שקוף
נפגע עצמאי אינו פחות עובד, אינו פחות זכאי, ואינו אמור להיענש על כך שאין לו תלוש.
במשרדנו, אנו יודעים לבנות תיק עצמאי משכנע – גם ללא תלוש.
אנו מסתייעים באנשי מקצוע, משחזרים הכנסות, בונים גרפים, מסבירים מגמות – ודורשים את הפיצוי המגיע.
גם בעולם משתנה – הזכויות שלך נשארות יציבות.
