כאשר חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (הפלת"ד) נחקק בשנת 1975, הוא נתפס כמהפכה:
לראשונה, לא היה צורך להוכיח אשמה מצד הנהג – כל נפגע זכאי לפיצוי על עצם הפגיעה.
אבל כמעט חמישה עשורים לאחר מכן, במציאות שבה התאונות מורכבות, הפגיעות קשות, והעלויות מרקיעות שחקים – מתברר שהחוק שאמור היה להגן על הנפגעים, אינו תמיד עומד במשימה.
במאמר זה נבחן:
- מהי תפיסת העולם של חוק הפלת"ד
- מדוע דווקא נפגעים קשים עלולים להיפגע ממנו
- מהם הפערים בין החוק למציאות
- ואילו תיקונים או פתרונות עשויים להידרש כדי להחזיר את ההגנה למקומה הראוי
חוק בלי אשמה – אך גם בלי אחריות
הרעיון מאחורי הפלת"ד:
כל מי שנפגע בתאונת דרכים – זכאי לפיצוי, בלי לבדוק מי אשם.
נשמע טוב – אך יש לזה מחיר:
- אי־אפשר לתבוע את הפוגע באופן אישי
- אי־אפשר לקבל פיצויים עונשיים או מוגברים
- אי־אפשר להוציא הכרה מוסרית באחריות
למעשה, גם אם הנהג הפוגע נהג בשכרות, הפקיר את הנפגע – או גרם לנכות קשה מתוך זלזול חמור – הפיצוי יישאר במסגרת טכנית, ללא אמירה ערכית.
נפגעים קשים – ונפגעי החוק
ככל שהפגיעה חמורה יותר, כך גדלה התלות:
- בהכרה רשמית בנכות
- בקביעת אחוזים מדויקים
- בחוות דעת רפואיות
- בקביעות של ביטוח לאומי
- במומחים מטעם בית המשפט
אבל הפלת"ד מגביל את אפשרויות התביעה – ולא מאפשר לנפגע לבחור את הדרך המשפטית המתאימה ביותר לו.
הוא כופה עליו מסלול אחד – לעיתים צר, טכני ואיטי.
בעיה 1: הפיצוי מוגבל – גם כשאובדן החיים עצום
בישראל, הפיצוי בגין "כאב וסבל" לפי הפלת"ד מוגבל בתקרה קבועה ומתעדכן רק לפי מדד.
אין מקום להגדלת הפיצוי בגין סבל ייחודי, אובדן הנאות חיים או פגיעה נפשית קשה – גם אם הנכות היא 100%.
בעיה 2: אין אחריות מוסרית
משפחות רבות מתקשות להבין מדוע הפוגע מעולם לא נתבע.
בתביעת הפלת"ד אין בירור אשמה, אין קביעת אחריות מוסרית – רק חישוב טכני של נזק.
לנפגעים רבים חסרה תחושת צדק.
בעיה 3: קושי מול חברות הביטוח
גם במסלול הפלת"ד, התביעה מתנהלת מול חברת ביטוח – גוף שמטרתו למזער תשלומים.
הנפגע, הפגוע פיזית ונפשית, נדרש לעיתים:
- להציג שוב ושוב מסמכים
- לעבור ועדות, בדיקות, חקירות
- להסביר מדוע אינו מסוגל לעבוד או לתפקד
- לעמוד מול טענות לא פשוטות בדבר "תחזוק נכות", "הגזמה" או "חוסר שיתוף פעולה"
בעיה 4: אין גמישות במקרים מורכבים
החוק לא תמיד מאפשר להתמודד עם מצבים שבהם התאונה חורגת מהרגיל:
- תאונות דרכים על רקע רשלנות רפואית
- פגיעה חמורה במדרכה, מחוץ לרכב
- פגיעת הולכי רגל בנסיבות לא ברורות
- תביעות שילוביות מול רשויות, מעסיקים או יצרני רכב
במקרים אלו – הנפגע "כלוא" בתוך מסלול הפלת"ד, ואינו יכול למצות את מלוא זכותו.
אז מה עושים?
אפשרות 1: חקיקה משלימה
- הצעת מסלול בחירה לנפגעים קשים: פלת"ד או תביעת נזיקין רגילה
- הכרה באפשרות לפיצויים מוגברים במקרים חמורים
- תוספת מסלול להכרה מוסרית/ציבורית בנפגע
אפשרות 2: פסיקה מתקדמת
- הרחבת פרשנות בית המשפט לראשי נזק
- קבלת חוות דעת רגישות יותר לפגיעה נפשית ואיכות חיים
- פסיקות ברוח צדק ולא רק חשבון
לסיכום: חוק הפלת"ד נועד להגן – אך לא תמיד מצליח
מה שהיה פתרון יעיל ופשוט לפגיעות קלות ובינוניות – הופך לעיתים למכשול משפטי בניהול פגיעות קשות.
המנגנון האחיד לא מתאים לכולם, והתוצאה עלולה להיות פיצוי חסר, תסכול מתמשך – וחוויה משפטית קרה ולא אנושית.
במשרדנו, אנו רואים את הנפגע, לא רק את החוק.
כאשר הפלת"ד משרת את הנפגע – נפעל דרכו.
כאשר הוא מגביל – נדע איך להתמודד, לפתוח ערוצים נוספים, ולבנות אסטרטגיה שתתאים לך.
