אחת הסוגיות השנויות במחלוקת בתביעות נזיקין – ובפרט בתאונות דרכים קשות – היא שאלת האשם התורם:
עד כמה התנהגותו של הנפגע עצמו תרמה להתרחשות התאונה או להחמרת תוצאותיה, והאם בשל כך עליו "לשלם" בפיצוי מופחת?
מהו אשם תורם?
אשם תורם (Contributory Negligence) הוא מצב שבו בית המשפט קובע כי לנפגע הייתה תרומה מסוימת להתרחשות הנזק – למשל, חציית כביש באור אדום, אי חגירת חגורת בטיחות, רכיבה על אופניים ללא קסדה, או נהיגה במהירות מופרזת.
במצב כזה, בית המשפט מפחית מהפיצוי את החלק היחסי של אשמו של הנפגע.
הבסיס החוקי
סעיף 68 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע כי אם נמצא שהתובע תרם ברשלנותו לנזק, יופחת הפיצוי "בשיעור שייראה לבית המשפט".
המשמעות: אין נוסחה קשיחה – מדובר בשיקול דעת שיפוטי, התלוי בנסיבות המקרה.
האם הפחתה היא תמידית?
לא בהכרח. קיימים מקרים בהם בית המשפט בוחר לא להפחית את הפיצוי למרות אשם מסוים מצד הנפגע, בעיקר כאשר:
- מדובר בנזק חמור במיוחד ובאשם זניח מצד הנפגע
- הנפגע הוא קטין או אדם חסר ישע
- קיימת חובת זהירות מוגברת מצד הנתבע (למשל, נהג רכב כבד כלפי הולך רגל)
שיקולים בקביעת שיעור ההפחתה
- חומרת האשם – עד כמה פעולת הנפגע חרגה מהתנהגות סבירה.
- הקשר הסיבתי – האם האשם אכן תרם להתרחשות הנזק, או רק להחמרתו.
- אופי הנתבע – האם מדובר בגוף ציבורי, נהג מקצועי או רשות עם חובת זהירות מוגברת.
- נסיבות אישיות – גיל, מצב בריאותי, רמת מודעות.
דוגמה מהפסיקה
במקרה שבו רוכב אופניים נפגע מרכב בעת שחצה צומת באור אדום, אך הוכח כי הנהג נסע במהירות מופרזת ולא האט – קבע בית המשפט אשם תורם של 20% בלבד, ולא הפחתה גבוהה יותר, בשל חומרת רשלנות הנהג.
המשמעות לנפגעים
- אין להניח שהפיצוי יופחת אוטומטית – לעיתים ניתן להוכיח שהאשם התורם היה שולי.
- ניהול נכון של הראיות יכול לצמצם את שיעור ההפחתה, למשל ע"י עדויות מומחים, סרטונים או חוות דעת בוחן תנועה.
- הבנת הפסיקה העדכנית חשובה כדי לקבוע אסטרטגיה במו"מ.
לסיכום
אשם תורם הוא כלי שמאזן בין אחריות הנתבע להתנהגות הנפגע, אך הוא אינו "גזר דין" להפחתה משמעותית בכל מקרה.
בניהול מקצועי, ניתן לעיתים להביא לכך שהפחתת הפיצוי תהיה מינימלית – ולעיתים אף לא תיעשה כלל.
במשרדנו, אנו יודעים לנתח את נסיבות התאונה ולהציגן כך שיקטינו את השפעת האשם התורם על הפיצוי המגיע ללקוח.
