כאשר מתרחשת תאונה קשה, צוותי החירום – מד"א, כיבוי אש, משטרה ולעיתים גם יחידות הצלה מתנדבות – הם הראשונים להגיע ולספק טיפול מיידי.
אך מה קורה כאשר מתעוררת טענה כי פעולתם הייתה רשלנית וגרמה להחמרת הנזק?
האם ניתן להגיש תביעה נזיקית נגד מי שתפקידו להציל חיים?
הבסיס המשפטי – חובת זהירות גם במצבי חירום
על פי דיני הנזיקין, כל מי שפועל כלפי אדם אחר, חב חובת זהירות סבירה בהתאם לנסיבות.
עבור אנשי צוותי חירום, חובת הזהירות נבחנת בסטנדרט של "המציל הסביר" – לא של אדם מן השורה, אלא של איש מקצוע מיומן, הפועל בתנאי לחץ ובסיכון.
המשמעות: אין חסינות מוחלטת, אך נדרשת הוכחה לרשלנות מהותית, לא רק טעות בשיקול דעת.
מתי עלולה להיקבע רשלנות?
- איחור בלתי סביר בהגעה – כאשר קיים פער בין זמן הקריאה לזמן ההגעה, שלא ניתן להצדיקו בנסיבות.
- טיפול שגוי – מתן טיפול שאינו תואם פרוטוקול רפואי או החמרת הפציעה עקב פעולה לא נכונה.
- אי־ביצוע פעולות הכרחיות – הימנעות ממתן חמצן, קיבוע או פינוי דחוף, בניגוד לנהלים.
- תיאום לקוי בין גורמי ההצלה – עיכוב בפינוי או טיפול עקב חוסר תיאום בשטח.
האתגרים בהוכחת התביעה
- הוכחת קשר סיבתי – יש להראות שהנזק או החמרתו נגרמו כתוצאה ישירה מהרשלנות, ולא מהפציעה המקורית.
- קבלת חומרי חקירה ודוחות פעולה – לעיתים מורכב להשיג את המסמכים או הקלטות הקשר.
- חוות דעת מומחים – נדרשת חוות דעת של מומחה רפואי (ולעיתים גם של מומחה להצלה) שתקבע שהפעולה חרגה מהסטנדרט הסביר.
מגבלות ואחריות המדינה
כאשר מדובר בגופים ממלכתיים (כגון מד"א או כיבוי אש), התביעה מתנהלת למעשה מול המדינה או הגוף המוסמך, ולעיתים קיימות הגנות בחוק המגבילות אחריות – למשל, פטור מרשלנות רגילה והטלת אחריות רק במקרה של רשלנות חמורה.
פסיקה מנחה
בתי המשפט בישראל הכירו במקרים בהם הוכח שטיפול צוות החירום חרג באופן משמעותי מהנהלים וגרם לנזק נוסף – אך הפיצויים נפסקו לרוב במקרים יוצאי דופן, תוך הדגשה שהשופטים ערים לקושי שבפעולה בתנאי שטח קשים.
לסיכום
אפשרות התביעה קיימת – אך היא מורכבת ודורשת הוכחה לרשלנות מהותית, מעבר לטעות אנוש תחת לחץ.
במשרדנו, אנו יודעים לאתר כשלים בתיעוד ובנהלים, ולהציג חוות דעת שיחזקו את הקשר הסיבתי בין פעולת צוות ההצלה לנזק.
המטרה: להבטיח שנפגעים יקבלו פיצוי מלא גם כאשר מי שהיה אמור להציל – פעל באופן שגרם להחמרת מצבם.
