נהיגה בשעות הלילה כרוכה בסיכונים מוגברים: עייפות, ירידה בערנות, שדה ראייה מצומצם ותנאי תאורה קשים.
כאשר מדובר בעובדים הנדרשים לנהוג במסגרת עבודתם במשמרות לילה – מתעוררת השאלה: האם למעסיק קיימת אחריות מוגברת למניעת תאונות?
חובת הזהירות של המעסיק – עקרון כללי
על פי פקודת הבטיחות בעבודה והפסיקה, למעסיק חובת זהירות כלפי עובדיו.
חובה זו כוללת:
- אספקת ציוד תקין ובטוח.
- מניעת מצבים מסוכנים ידועים מראש.
- התאמת תנאי העבודה ליכולות הפיזיות של העובד.
כאשר מדובר בנהיגה לילית – מדובר במצב שבו קיים סיכון מובנה ומוגבר, ולכן חובת הזהירות עשויה להיות רחבה יותר.
אחריות מוגברת – מה המשמעות בפועל?
בפסיקה הישראלית נקבע, כי במצבים שבהם קיימת חשיפה גבוהה יותר לסיכון, המעסיק נדרש לנקוט אמצעים מיוחדים.
למשל:
- תכנון משמרות כך שהנהגים יקבלו מנוחה מספקת לפני נהיגת לילה.
- הקפדה על מגבלת שעות נהיגה רצופות.
- הדרכות ייעודיות לנהיגה לילית.
- שימוש באמצעי ניטור עייפות או מערכות בטיחות אקטיביות ברכב.
עייפות כגורם מרכזי בתאונות לילה
מחקרים מראים כי נהיגה עייפה מעלה משמעותית את הסיכון לתאונה – לעיתים ברמה הדומה לנהיגה תחת השפעת אלכוהול.
אם המעסיק מתעלם מסימני עייפות אצל עובדיו או קובע להם משמרות באופן שאינו מאפשר מנוחה, הוא עלול להיחשב רשלן במקרה של תאונה.
דוגמה מהפסיקה
במקרה שנדון בבית המשפט, נהג אוטובוס שעבד במשמרת כפולה – יום ולילה ברצף – איבד שליטה ברכב וגרם לתאונה.
נקבע כי למעסיק הייתה אחריות מוגברת בשל לוח זמנים שדרש מהנהג לנהוג במצב של עייפות קיצונית, והפיצוי חולק בהתאם.
הקשר לביטוח
גם כאשר ביטוח החובה מכסה את נזקי הגוף, הכרה באחריות המעסיק עשויה לאפשר לעובד להגיש תביעת נזיקין נוספת נגד המעסיק, ובכך להגדיל את הפיצוי הכולל.
לסיכום
נהיגה לילית במסגרת העבודה מטילה על המעסיק חובת זהירות מוגברת – לא רק לספק רכב תקין, אלא גם לדאוג לתנאי עבודה המפחיתים את הסיכון הנובע מעייפות.
במשרדנו, אנו מייצגים עובדים שנפגעו בתאונות לילה, ומוודאים כי חובת הזהירות המיוחדת של המעסיק תיבחן במלואה לצורך קבלת פיצוי מקסימלי.
