השפעת שעות נוספות ועייפות נהיגה על קביעת אחריות בתאונת עבודה

בתחומים כמו הובלה, שליחויות, תחזוקה ושירותי שטח, נהיגה בשעות מרובות היא חלק בלתי נפרד מהעבודה.
כאשר מתרחשת תאונה, עולה לא פעם השאלה:
האם עייפות הנהג עקב שעות עבודה ממושכות יכולה להוות גורם לאחריות – ואם כן, של מי?

---

עייפות נהיגה – סיכון מוכר ומוגדר

מחקרים ונתוני משטרת ישראל מצביעים על כך שעייפות הנהג היא אחד הגורמים המרכזיים לתאונות קשות.
במישור המשפטי, עייפות נתפסת כמצב פיזיולוגי שיכול להשפיע על שיקול הדעת, זמן התגובה והיכולת לנהוג בבטחה – בדומה להשפעת אלכוהול.

---

אחריות המעסיק

המעסיק עשוי להיחשב אחראי, אם יוכח כי:

• הורה לעובד לבצע נסיעה לאחר שעות עבודה מרובות ללא מנוחה מספקת.
• לא קבע נהלים או מנגנוני פיקוח למניעת נהיגה במצב עייפות.
• עודד או דרש עמידה ביעדים בלתי אפשריים הדורשים נהיגה רציפה מעבר למותר.

במצבים כאלה, ניתן לטעון לרשלנות המעסיק או להפרת חובת הזהירות.

---

אחריות העובד

מנגד, גם העובד חב חובת זהירות לעצמו ולמשתמשי הדרך.
אם ידע שהוא עייף בצורה קיצונית ובכל זאת עלה על ההגה – הדבר עשוי להיחשב כהפרת חובה מצדו, ואף להוות אשם תורם, שמפחית את גובה הפיצוי.

---

היבט ביטוחי ומשפטי כפול

1. הכרה כתאונת עבודה – אם התאונה אירעה במהלך העבודה או בדרך אליה/ממנה, ניתן לתבוע את ביטוח לאומי.
2. תביעת פלת"ד – הפיצוי יינתן לפי חוק הפלת"ד, אך טענת האשם התורם עלולה להפחית אותו אם הוכח שהנהג פעל ברשלנות.

---

מקרה מבחן

בפסק דין מסוים, נהג משאית שנסע 14 שעות ברציפות פגע ברכב פרטי.
בית המשפט קבע שהמעסיק אחראי בשיעור גבוה, משום שדרש מהנהג להמשיך בנסיעה למרות שדיווח על עייפות – אך גם ייחס לנהג 20% אשם תורם.

---

לסיכום

עייפות נהיגה אינה רק בעיה תפעולית – היא שאלה משפטית שעשויה לשנות את חלוקת האחריות בין המעסיק לעובד.
במשרדנו, אנו בוחנים כל תאונת עבודה־בנהיגה לעומק, לרבות תנאי ההעסקה, לוחות הזמנים והעדויות, כדי לקבוע היכן מוטלת האחריות ולמקסם את זכויות הנפגע.