טיפול אורתודונטי נועד בראש ובראשונה לשפר את בריאות הפה, את תפקוד הסגר ואת האסתטיקה של החיוך. ברוב המקרים, כאשר הוא מבוצע במיומנות ובפיקוח מתאים, התוצאות חיוביות ונשמרות לאורך זמן. אולם במקרים מסוימים, טיפול יישור שיניים עלול להסתיים בנזק קבוע – תפקודי, אסתטי או בריאותי – ולעורר שאלות משפטיות בדבר אחריות הרופא והאפשרות לקבלת פיצוי.


סוגי הנזקים האפשריים מטיפול אורתודונטי


מתי מדובר ברשלנות רפואית?

בכדי שתביעת רשלנות תתקבל, יש להוכיח שלושה רכיבים עיקריים:

  1. הפרת חובת הזהירות – חריגה מהסטנדרט המקובל בתחום האורתודונטיה, כגון:
    • תכנון טיפול לקוי (ללא צילומי אבחון מתאימים או ללא בדיקת מצב החניכיים).
    • הפעלת כוחות מוגזמים הגורמים לפגיעה בשורשים.
    • היעדר פיקוח ומעקב סדיר במהלך הטיפול.
    • אי־שימוש באמצעי שימור (רטיינרים) לאחר הסרת המכשור.
  2. נזק ממשי – קיומו של נזק קבוע ומוכח, כגון פגיעה בלתי הפיכה בשורשי השיניים או נסיגת חניכיים חמורה.
  3. קשר סיבתי – הוכחה שהנזק נגרם כתוצאה ישירה מהטיפול הלקוי ולא מגורם אחר (כגון מחלת חניכיים קודמת או טראומה חיצונית).

חובת ההסבר וההסכמה מדעת

בטיפולים אורתודונטיים, שהם ארוכי טווח ובעלי סיכונים פוטנציאליים, קיימת חשיבות רבה לחובת ההסבר. הרופא חייב לפרט בפני המטופל (או הורה במקרה של קטין):

היעדר הסבר מספק עשוי להקים עילה עצמאית לתביעה בגין פגיעה באוטונומיה, גם אם לא הוכחה רשלנות טכנית.


מתי זו טעות סבירה ולא רשלנות?

לא כל נזק שנגרם מטיפול יישור שיניים מהווה רשלנות:


מסקנה אסטרטגית

כאשר טיפול אורתודונטי גורם לנזק קבוע, יש לבחון את תכנון הטיפול, דרך הביצוע, תיעוד המעקב והיקף ההסבר שניתן למטופל. חוות דעת של מומחה אורתודונטי היא כלי מרכזי בקביעה אם מדובר ברשלנות רפואית המזכה בפיצוי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תביעת הענק הראשונה לפיצוי קורבנות טרור הוגשה כמתוכנן ונפתח הרישום לתביעה הבאה.