בדיקות ההריון השגרתיות נועדו לאתר מוקדם ככל האפשר מומים מולדים או חריגות בהתפתחות העובר. זיהוי מוקדם מאפשר להורים לקבל החלטות מושכלות – רפואיות, ניהוליות ואף אישיות – בנוגע להמשך ההריון.
כאשר צוות רפואי מחמיץ מום שניתן היה לגלותו בבדיקות שגרתיות, והשמטה זו מונעת מההורים אפשרות לפעול בזמן, עלולה לקום עילת תביעה בגין רשלנות רפואית.


היקף הבדיקות השגרתיות והחובה המקצועית

בישראל, סל שירותי הבריאות והנחיות משרד הבריאות כוללים מערך רחב של בדיקות: אולטרסאונד שקיפות עורפית, סקירות מערכות מוקדמת ומאוחרת, בדיקות דם לאיתור תסמונות כרומוזומליות, ועוד.
הסטנדרט הרפואי מחייב:


טעויות נפוצות המובילות לאי־זיהוי


ההשלכות המשפטיות – מה קובעת הפסיקה?

בתי המשפט בישראל פסקו לא אחת כי אי־איתור מום שניתן היה לאבחן בבדיקות השגרתיות מהווה הפרת חובת הזהירות. הפסיקה קובעת:


יסודות ההוכחה בתביעה

כדי להוכיח רשלנות יש להראות:

  1. חובת זהירות – בהתאם לסטנדרט המקצועי.
  2. הפרת חובה – הבדיקה או הפענוח לא עמדו בסטנדרט.
  3. נזק – לידת ילד עם מום שניתן היה לאבחן מראש.
  4. קשר סיבתי – ההחמצה בבדיקה היא ששללה מההורים את האפשרות להפסיק את ההריון או להיערך רפואית.

מתי הכשל לא ייחשב לרשלנות?


מסקנה אסטרטגית

הפסיקה הישראלית נוקטת קו מחמיר בכל הנוגע לאי־זיהוי מומים בבדיקות השגרתיות, במיוחד כאשר ההחמצה שוללת מההורים את האפשרות לקבל החלטה מושכלת על המשך ההריון. הקפדה על ביצוע מקצועי, פענוח מדויק ותיעוד מלא – הם המפתח למניעת תביעות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תביעת הענק הראשונה לפיצוי קורבנות טרור הוגשה כמתוכנן ונפתח הרישום לתביעה הבאה.