ניתוח קיסרי חירום הוא הליך רפואי מציל חיים, המבוצע כאשר מצב האם או העובר מחייב הוצאה מיידית של התינוק כדי למנוע נזק חמור ואף מוות. במצבים אלה, הזמן הוא גורם קריטי – כל דקה של עיכוב עלולה להחריף את מצוקת העובר או להוביל לסיבוכים קשים לאם.
כאשר האיחור נגרם כתוצאה ממחדל רפואי, ייתכן שמדובר ברשלנות רפואית המזכה בפיצוי.
מתי נדרש ניתוח קיסרי חירום?
המצבים השכיחים כוללים:
- מצוקה עוברית חריפה – ירידה משמעותית בדופק העובר, חוסר תגובה לגירויים או סימנים לחוסר חמצן.
- היפרדות שליה – מצב מסכן חיים שבו השליה נפרדת מהרחם לפני הלידה.
- קרע ברחם – לרוב בעקבות לידה קודמת בניתוח קיסרי או טראומה.
- מצג עכוז בלידה מתקדמת עם סיכון גבוה לפגיעה בעובר.
- פרע כתפיים או סיבוכים מכניים אחרים שמונעים את המשך הלידה באופן בטוח.
פרוטוקולים רפואיים וזמני תגובה
הספרות הרפואית קובעת כי ברוב המצבים הדחופים יש לשאוף ליישם את עקרון "Decision to Incision" – כלומר מרגע קבלת ההחלטה על ניתוח ועד לחיתוך הראשוני – בטווח של כ־30 דקות, ולעיתים אף פחות (10–15 דקות במצוקה עוברית חריפה).
איחור בלתי מוסבר בזמנים אלה עשוי להיחשב סטייה מסטנדרט הטיפול המקובל.
ההשלכות האפשריות של עיכוב
- נזק מוחי היפוקסי־איסכמי (HIE) עקב מחסור בחמצן.
- שיתוק מוחין ופגיעה התפתחותית ארוכת טווח.
- מוות עוברי או מות היילוד.
- סיבוכים לאם – דימום מוגבר, זיהומים, פגיעה באיברים פנימיים.
ההיבט המשפטי – מתי מדובר ברשלנות רפואית?
כדי להוכיח רשלנות יש להראות כי:
- היה צורך רפואי ברור בביצוע ניתוח קיסרי מיידי.
- הצוות הרפואי לא פעל בהתאם לסטנדרט המקובל מבחינת קבלת ההחלטה או מהירות הביצוע.
- קיים קשר סיבתי בין העיכוב לבין הנזק שנגרם לאם או לעובר.
בתי המשפט בוחנים את נסיבות המקרה – זמינות חדרי הניתוח, היערכות הצוות, תיעוד בזמן אמת, והאם היו אמצעים חלופיים למניעת הנזק.
מסקנה אסטרטגית
איחור בביצוע ניתוח קיסרי חירום הוא לא רק כשל רפואי אפשרי, אלא כשל ניהולי ותפעולי שיכול להוביל לתוצאות הרות אסון. חובתו של הצוות הרפואי היא לאתר את הצורך בזמן, להיערך באופן מיידי, ולפעול ללא שיהוי.
כאשר האיחור נגרם כתוצאה מהתנהלות שאינה עומדת בסטנדרט המקובל – יש מקום לבחון את האפשרות להגיש תביעה בגין רשלנות רפואית.
