קרע ברחם הוא אחד הסיבוכים המיילדותיים החמורים ביותר, המהווה מצב חירום מסכן חיים לאם ולעובר. הוא נפוץ יותר בלידות חוזרות, במיוחד אצל נשים שעברו ניתוח קיסרי בעבר או פרוצדורות כירורגיות אחרות ברחם. אבחון מאוחר או החמצת האבחנה עלולים להוביל לנזקים בלתי הפיכים ואף למוות.
גורמי סיכון בולטים
- צלקת ניתוחית ברחם לאחר קיסרי קודם או ניתוח להסרת שרירנים (מיומקטומיה).
- שימוש בתרופות מזרזות לידה (כמו פיטוצין) או השראת לידה במינונים גבוהים.
- עובר גדול מהרגיל או לידה מרובת עוברים.
- היסטוריה של לידות מרובות המחלישות את שריר הרחם.
סימנים קליניים המחייבים חשד מיידי
- ירידה פתאומית או שינוי חריג בדופק העוברי.
- כאב בטן עז ומתמשך, גם תחת הרדמה אפידורלית.
- האטה או עצירה בקצב התקדמות הלידה.
- דימום נרתיקי לא רגיל.
- תחושת שינוי במבנה הרחם או במיקום העובר.
כשלים נפוצים באבחון
- אי־זיהוי מוקדם של גורמי הסיכון במעקב ההריון.
- התעלמות מסימני אזהרה בזמן אמת במהלך הלידה.
- חוסר ניטור רציף של דופק העובר במצבים בעלי סיכון מוגבר.
- עיכוב בהחלטה על ניתוח קיסרי חירום למרות ממצאים ברורים.
- חוסר תיאום בין הצוותים הרפואיים – מיילדות, רופאים ומרדימים.
ההשלכות הבריאותיות של אבחון מאוחר
- סכנת חיים לאם עקב דימום מסיבי והלם תת־נפחי.
- מוות עוברי כתוצאה מהפסקת אספקת חמצן.
- פגיעה ביכולת הפוריות עקב כריתת רחם.
- סיבוכים משניים כמו זיהומים, קרישי דם ונזק לאיברים סמוכים.
ההיבט המשפטי – מתי מדובר ברשלנות רפואית?
החמצת אבחנה של קרע ברחם עלולה להיחשב לרשלנות רפואית כאשר מוכח כי הצוות הרפואי:
- לא נקט אמצעי זהירות מתבקשים בהתחשב בגורמי הסיכון.
- לא פעל לפי פרוטוקולים מקובלים בלידות חוזרות עם סיכון.
- לא הגיב בזמן לסימני מצוקה.
- לא הסביר לאם מראש את הסיכונים והאפשרויות.
בתי המשפט נוטים לראות במקרים כאלה כשל חמור, בעיקר משום שמדובר בסיכון ידוע ומוכר הניתן למניעה באמצעות ערנות ותגובה מהירה.
סיכום
קרע ברחם בלידה חוזרת הוא מצב חירום נדיר אך מסוכן ביותר. הקפדה על אבחון מוקדם, ניטור רציף ותגובה מהירה יכולים להציל חיים. כל סטייה מהסטנדרט הרפואי המקובל עלולה להוביל לאובדן חיי אם או עובר, ולחשוף את הצוות הרפואי לתביעות רשלנות רפואית.