היפרדות שליה היא מצב חירום מיילדותי שבו השליה מתנתקת מדופן הרחם לפני הלידה, באופן מלא או חלקי. מצב זה פוגע באספקת החמצן והחומרים המזינים לעובר, ועלול לסכן את חיי האם והעובר בתוך דקות. אבחון מהיר ותגובה מיידית הם קריטיים למניעת נזק בלתי הפיך.
גורמי סיכון להיפרדות שליה
- לחץ דם גבוה או רעלת הריון.
- טראומה לבטן (כגון תאונת דרכים או נפילה).
- לידות מרובות בעבר.
- עישון או שימוש בסמים מסוימים.
- קרע מוקדם בקרומים עם ירידת מים מרובה.
סימנים המחייבים תגובה דחופה
- דימום נרתיקי (לא תמיד מופיע – ייתכן דימום פנימי).
- כאבי בטן פתאומיים וחזקים.
- רגישות או התקשות של הרחם.
- האטות בדופק העובר או מצוקה עוברית במוניטור.
חובת הצוות הרפואי
בעת חשד להיפרדות שליה, על הצוות לפעול באופן מיידי:
- אבחון מהיר – באמצעות בדיקה קלינית ומעקב מוניטור עוברי.
- היערכות לניתוח קיסרי חירום – במקרים של מצוקה עוברית או דימום משמעותי.
- ייצוב מצבה של האם – טיפול בעירוי נוזלים, תרופות, ומעקב אחר סימנים חיוניים.
ההשלכות של אבחון מאוחר
- לעובר – פגיעה מוחית היפוקסית, שיתוק מוחין, ואף מוות תוך רחמי.
- לאם – דימום מסיבי, הלם, קרישיות יתר, פגיעה באיברים פנימיים וסכנת חיים.
ההיבט המשפטי – מתי מדובר ברשלנות רפואית?
אי־זיהוי היפרדות שליה בזמן אמת עשוי להיחשב רשלנות רפואית אם מתקיימים התנאים הבאים:
- הצוות הרפואי לא זיהה סימנים ברורים או התעלם מתלונות האם.
- לא בוצע ניטור עוברי רציף במקרים המצריכים זאת.
- התגובה הרפואית התעכבה מעבר לסטנדרט הסביר, וכתוצאה מכך נגרם נזק חמור או מוות.
סיכום
היפרדות שליה היא מצב שבו כל דקה קובעת. הימנעות מאבחון מהיר ופעולה מיידית היא מחדל שעלול להסתיים בנזק כבד או באובדן חיי העובר – ולעיתים אף חיי האם. במקרים בהם ניתן להראות שהצוות לא פעל בהתאם לסטנדרט הרפואי, ייתכן ותקום עילה לתביעת רשלנות רפואית.
