מהות הסיכון

במהלך ניתוחים – גם כאלה המתבצעים במקצועיות – קיים סיכון לפגיעה ברקמות, עצבים או איברים סמוכים לאזור המנותח. כאשר הפגיעה נובעת מטעות טכנית, חוסר זהירות או חריגה מסטנדרט רפואי מקובל, היא עשויה להיחשב לרשלנות רפואית. פגיעות מסוג זה עלולות להוביל לנכות קבועה, אובדן תחושה, הגבלה בתנועה ואף לפגיעה בתפקוד מערכות חיוניות.


כיצד מתרחשת פגיעה כזו?

  1. טעות בזיהוי המבנה האנטומי – חיתוך או חיבור של רקמה שאינה היעד הניתוחי.
  2. שימוש בכלים כירורגיים באופן לא מבוקר – לחץ או חיתוך בעוצמה לא מתאימה.
  3. עבודה בתנאי ראות מוגבלים – דימום, חוסר בתאורה או עבודה בשדה ניתוח צר.
  4. חוסר מיומנות או ניסיון – ניתוחים מורכבים שבוצעו על ידי מנתחים שאינם מומחים בתחום.
  5. היעדר שימוש באמצעי הדמיה ותכנון מוקדם – במיוחד בניתוחים זעיר־פולשניים.

סוגי הפגיעות הנפוצות


ההשלכות על חיי המטופל

פגיעה קבועה עלולה להשפיע על כלל תחומי החיים:


ההיבט המשפטי

כדי לבסס תביעת רשלנות רפואית במקרים אלו, יש להוכיח:

  1. סטייה מסטנדרט רפואי מקובל – האם המנתח פעל כפי שמצופה ממומחה סביר.
  2. קשר סיבתי – שהפגיעה נגרמה כתוצאה ישירה מהטיפול ולא בשל סיבוך שאינו ניתן למניעה.
  3. נזק – היקף הפגיעה, מידת הקביעות שלה והשפעתה על תפקוד המטופל.

בתי המשפט בוחנים גם האם נמסר למטופל מידע מלא על הסיכון, כחלק מהחובה לקבל הסכמה מדעת לפני הניתוח.


פסיקה לדוגמה

במקרים בהם הוכח כי פגיעה בעצב או באיבר סמוך נגרמה עקב טעות כירורגית שניתן היה למנוע, נפסקו פיצויים משמעותיים, הכוללים נזקי גוף, הפסדי שכר, הוצאות רפואיות, ופיצוי בגין כאב וסבל. גם במקרים שבהם הפגיעה נחשבת "סיכון מוכר", אך לא נמסר למטופל מידע ברור עליה, נפסק פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה.


סיכום

פגיעה בעצב או באיבר סמוך במהלך ניתוח עלולה לשנות את חיי המטופל באופן בלתי הפיך. כאשר היא נובעת מהתרשלות או מהיעדר תכנון וביצוע נאות, היא עשויה להוות עילה חזקה לתביעת פיצויים. מניעה של פגיעות כאלה דורשת מיומנות גבוהה, הקפדה על נהלים ושימוש באמצעי הדמיה ותכנון מתקדמים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תביעת הענק הראשונה לפיצוי קורבנות טרור הוגשה כמתוכנן ונפתח הרישום לתביעה הבאה.